הכל חדש ונוצץ

נשכבתי במיטה וחשבתי על כל הקורות אותי בזמן האחרון

חשבתי על שחורי, שחורי שמתה בניתוח, ועל יתר הניתוחים שעברנו ולא הצליחו לנו. ואף אחד לא נוטל על כך את הדין, לא הוטרינר של שחורי, לא הרופאים שטיפלו באבא, לא הרופאה שלי ובאמת שאני לא יודעת מה קרה עם אמא ואיך היא הגיעה למצב הזה. נזכרתי גם במילים שאמא אמרה: אחותך אומרת שזה לא צריך להיות ככה ונטרפתי. למה זה ככ מטריף אותי אני מנסה להסביר לעצמי ולא מצליחה. ולהביא לאמא תרופות זה בסדר? מה היה קורה אילו לא הייתי מוצאת אותה? אף אחד לא היה מביא לה תרופות או שאחותי כבר הבינה שאני בתמונה ועכשיו היא יכולה לצאת לטייל בשקט כי אני ילדת הכאפות של המשפחה אטפל כבר בנושא.

אבל חשבתי על הכל גם על שחורי שמתה ואת כל מי שקשור בה סרסו ועיקרו. זהו, אין יותר שחורי ואין יותר גורים מהמשפחה של שחורי. לא אחים לא בני דודים לא כלום. נותרו היום רק הסבתא של שחורי מעוקרת וגם האחות של שחורי, חתול קטן גם כן מעוקרת, הבן שלה חתולי מסורס, והבת שלה פיצי מעוקרת וזהו. כולם חתולים שלי. חתולי רחוב אמנם אבל הם אימצו אותי. כשהם שומעים את האוטו שלי מתקרב הן כבר תופסים עמדה לקבל את פני. וכשקר הם מסתופפים סביב הדלת שלי. אני נותנת להם אוכל הם רוצים ממני ליטוף.

תפסתי את הסטודנטית הזאת שטיפלה בהם. ראיתי אותה למטה, ירדתי עם אגרופים שלופים, אני אראה לה מה זה . את עיקרת את כל החתולים שלי? אני עיקרתי וסרסתי את החתולים שלי - היא ענתה. את החתולים שמסתובבים בחצר שלי ואני נותנת להם אוכל. רק בהם טיפלתי. העיריה ביצעה את העיקור. 

חתולים שלה? חשבתי. אולי הם באמת גם חתולים שלה. הם חתולי רחוב. הם לא שייכים לאף אחד. אולי הם מסתובבים סביבה כמו שהם מסתובבים סביבי. אולי היא נותנת להם אוכל כמו שאני נותנת להם אוכל. ואז הופיעה אותה חתולה קטנה שאני קוראת לה פיצי, ומסתבר שגם הסטודנטית נתנה לה שם. אז היא שלה כמו שהיא שלי.... החזרתי את האגרופים חזרה. היא טיפלה בהם איך שהיא מאמינה ועל זה אפשר להתווכח. רק שהיום סירוס ועיקור חתולים זה דבר מקובל, רבים תומכים בפעולה הפולשנית הזאת אבל אין מה לעשות אין מה לעשות... יותר מדי אני שומעת לאחרונה שאין מה לעשות.

נפרדנו ברוח טובה. אחרי הכל לא היתה לה כוונה רעה, אבל עצוב לי ששחורי מתה ולא יהיה לה שום המשך. עקרות בכלל מעציבה אותי....