הכל חדש ונוצץ

אני שוכבת על הספה נרדמת ליד הטלוויזיה. אני תמיד נרדמת ליד הטלוויזיה. לא יכולה לעצור את זה. עיני נעצמות, אני ישנה עמוקות ולפתע מופיעה לי סבתא. אמא של אבא. סבתא שלי בבית שלי? אני די נבהלת. מה היא עושה פה? לא ראיתי אותה המון זמן והיא נראית שמנה ובריאה כמו פעם. סבתא... אני מתעוררת... סבתא שלי היתה פה. נו מה היא רוצה להגיד לי? אני כבר אדע. עכשיו אני לא יודעת אבל אני כבר אדע.

למחרת בבוקר טלפון. לא עונה. לא מספיקה לענות. אני מתקשרת חזרה למספר שעל הצג. בית ההחלמה. התקשרו אלי מבית ההחלמה. קרה משהו? אני שואלת. לא קרה כלום זו היתה טעות עונה לי הקול שמעבר לקו. אני לא שקטה. מתקשרת שוב. התקשרתם אלי קודם, רציתם לספר לי משהו? אמא בסדר? כן אמא בסדר הכל בסדר. אז למה התקשרתם אלי. זו היתה טעות, עונה לי אותו קול. לא זו לא היתה טעות אני אומרת. לא יתכן שתגיעו אלי בטעות...

מה סבתא רצתה להגיד לי? אני לא יודעת. בטח שוב קרה משהו לאמא. מפחידה אותי הסבתא הזאת.

לוקחת את האוטו נוסעת לבית ההחלמה. אמא בחדר האוכל. מה קרה לה? כל הפרצוף שלה כחול, הכל שטפי דם. מה קרה לך אני שואלת אותה, שוב נפלת? שוב נפלתי היא עונה. איך? לא יודעת. נפלתי. אני מסתכלת עוד. היד שלה בגבס. היא שברה גם את יד שמאל. שורש כף היד. לקחו אותה ללין ועשו לה שם גבס, לא עשו לה ניתוח. נו, לא ככ נורא אם זה בלין. אני מנסה לשאול את הצוות מה קרה וגם מה זה היה הטלפון הזה. למה התקשרו ואמרו שלא קרה כלום? הרי כן קרה אז למה התקשרו ולא אמרו. אין שם אף אחד.  מוזר הכל מוזר... אני מסתכלת על היד המגובסת שלה, לא מזמן בכיתי על היד שלי שעדיין לא בסדר וחשבתי על הידיים של אמא שהיא בת למעלה מ-80 והידים שלה יפות משלי. עכשיו גם לה יש גבס. עכשיו היא כמוני...

יחד אתי בא טכנאי לעשות לה שיניים. על כל הפרצוף השבור שלה הוא עושה לה שיניים. למה היא צריכה שיניים תותבות. מה היה לא בסדר בשיניים הקודמות. לא נוח לה עם השיניים החדשות. יהיה צריך להתרגל. כן, צריך להתרגל לגבס, לשיניים החדשות, ברצינות מה זה הקטע הזה עם השיניים.

היא מתחילה לספר לי שאחותי שוב מרגיזה אותה. מרימה את האף . פרושה פאני. טוב כבר שמעתי את זה הרבה פעמים.... יאוש. ממש יאוש