הכל חדש ונוצץ

אני מסתכלת שוב ושוב על השיחה המגעילה הזאת עם אחותי. תוהה מי ניצח, מי הפסיד, מתייחסת לכמה נקודות שהיא העלתה, נתפסת שוב על אותו עניין של קיץ 2010 כאשר אבא עבר ניתוח ואני ישבתי ושמרתי עליו. מכל מה שעשיתי למענו זוכרים לי את ה100 שקל העלובים האלה? זה בלתי נתפס. העניין שלא רק ממנה שמעתי על הדבר הזה. אבא אמר לי תתביישי לך אחותי אומרת שזה מזעזע. ואני לא יודעת מה אמא אומרת על זה שהרי היא הציעה לי כסף . היא אמרה שהיא משלמת לכל השומרים ואני שאין לי ככ הרבה כסף למה שלא אקבל גם אני? זו היתה הצעה שלה. אז איך מכל מה שעשיתי זה מה שזוכרים לי. ואם זה מה שזוכרים לי מה עוד מצפים ממני? שאני אעזור שוב והם יזרקו עלי רפש? ובכלל לא מגיע להם שאעזור להם. הם לא עזרו לי. הם נטשו אותי בימי אסוני . הם אפילו לא באו לבקר אותי ואפילו בייבי סיטר סרבו לעשות אצלי אז מה רוצים ממני עכשיו? כל הזמן טענות טענות טענות. כמה שאעזור להם יותר כך הם יבואו בעוד טענות. אז כמו הילד הבוכה ללא סיבה שמקבל מכה בטוסיק כדי שתהיה לו סיבה לבכות כך אני לא אעזור. שלפחות תהיה להם סיבה להתלונן. יש גבול לחוצפה. אני הרי לא צריכה להתנצל. הכל רשום. רשום כמה ישבתי ליד אבא, מה עשיתי למענו למרות הכל, למרות שזה לא הגיע לו ואיך האנשים העלובים האלה התייחסו לכך. ובשעה שאני ישבתי ליד מיטתו של אבא היא יצאה לנופש עם המאהב בקפריסין. הכל רשום. מה שמעצבן שכל מה שנצרב להם בדיסק הם אותם 100 שקל עלובים. והפרצופה הזאת המזועזעת כביכול היא מקבלת 3000 שקל לחודש על כך שהיא נותנת מגורים לאמא. היא לא מתביישת לקחת מאמא כסף. היא קיבלה מהדודה בגרמניה דיור חינם בשעתו. אבל שהיא תתן משהו? זה לא יקרה. ארץ האבסורד. יש גבול עד כמה אפשר לנצל את טוב לבי. מצטערת. יותר לא אעזור וכאשר אחותי מקבלת 3000 לחודש ואני כלום שהיא תעזור כמו ילדה טובה ולא תצא לחופשות. אני לא אעזור. ואם כן אני באמת ילדת כאפות. פסח שמח. ההחלטה לא לעזור עושה לי טוב....

ועכשיו הגיע הזמן לנקיון פסח. אף פעם לא עשיתי נקיון פסח. תמיד היתה לי עוזרת. עכשיו אין לי. לא צריך. אנחנו רק 2 בבית. לא זורקים לי שום דבר, דברים לא נעלמים סתם, לא מנתקים לי חוטים ואחכ לך תחבר אותם חזרה. גם עדיף להפעיל את האצבע. אני אמרתי שאפטר מכל מה שאני לא צריכה בבית וזה המון...