הכל חדש ונוצץ

סבתא שלי היתה גרה בואדי ניסנס. לא שכית חמדה. שנים רבות היתה גרה שם. היה זה בית ערבי דירת חדר עם מטבח ושירותים, ואפילו מרפסת. אבל איזה חדר... איזה מרפסת... איזה מקלחת.... איזה שכנים.... ועוד אומרים שפולנים הם עשירים.... היו לה דווקא כמה שכנים פולנים כמו לאה׳לה, ילדה בלונדינית קטנה שהיגרה עם משפחתה לארהב והדודה בלה שהיגרה עם משפחתה לקנדה ואיזו רבקה אחת שאני לא יודעת לאן היא הלכה, היתר היו עיראקים. מוזר שאף ערבי לא גר שם. אני חשבתי שהעיראקים האלה הם ערבים ופחדתי מהם. עד שהם אמרו שהם יהודים. חבל שאי אפשר לראות את המקום הזה. אולי אמצא תמונות אבל אין הרבה. התמונות הן בראש. 

איך היא יכלה לגור במקום כזה אין לי מושג. היא גרה עם סבא שלי בחדר אחד רב תכליתי. ביום הוא היה סלון, בלילה חדר שינה, בפסח הוא היה פינת אוכל, ואת ליל הסדר חגגנו בין הארון למיטות. המיטבח היה בסדר יחסית אבל השירותים והמקלחת זה מאסטר פיס. עד היום אני לא יודעת איך הם התקלחו שם שכן השירותים והמקלחת היו באותו חדר בגודל של שירותים סטנדרטיים. היה שם כזה דוד ואם אני לא טועה היה צריך להבעיר אש כדי שהמים יתחממו. דווקא המרפסת היתה בסדר. אנחנו שיחקנו על המרפסת והיה מספיק מקום לשחק ובכלל מן המרפסת היו מדרגות , כן זו היתה מרפסת פתוחה, אפילו לא חלק מהדירה. כא היה יכול להיות שם.

ויהי היום וסבתא שלי קיבלה הודעת פינוי. כן, החליטו להרוס את כל המיתחם הזה. וכך סבתא שלי בערוב ימיה כשהיא כבר אלמנה צריכה לחפש מקום חדש לגור בו. הא, איזה יופי, סוף סוף היא תחיה כמו בנאדם. וכך מצאו לה דירה בבית משותף בואדי רושמיה. גם שם גרו אז רק יהודים וסוף סוף היא היתה גרה במקום לא רע בכלל. סלון חדר שינה מטבח שירותים ומקלחת בנפרד, כמו בנאדם, אפילו היה שם חלון צרפתי. ממש נחמד

אלא שהיא לא האריכה לגור שם. היא התחילה להתלונן שהיא לא מרגישה טוב. אף אחד לא הקשיב לה. היא אמרה שהברכיים כואבות לה ויש לה לחץ דם גבוה. אני הייתי אז בהריון עם סוסון וגרתי ברחובות. יום אחד סיפרו לי שאשפזו אותה. אמרתי שאני רוצה לבקר והתעקשתי. אמרו לי לא לבוא. ואז סיפרו לי שהיא מתה. זה היה ככ פתאומי. היא קמה בבוקר ואפילו לא הספיקה לאכול את פרוסת הלחם שהיא הכינה לעצמה. הלחם עוד היה על השולחן...

ולמה נזכרתי בזה, אמא, הבת שלה, תבדלא גם היא עברה דירה בערוב ימיה והספיקה לגור שם שנה. אני מקווה שהיא עוד תחזור לשם. אבל בינתים עם כל הכעס שלי עליה גם עצוב לי קצת. כן, אני ככ כועסת על הקומבינה הזאת אבל מצד שני אמא באמת היתה צריכה לעבור לשם. היא כבר לא יכלה לטפס 3 קומות. היא עברה לבית עם מעלית כאשר מסביב יש כל דבר שצריך. רק חבל שהיא עשתה פה קומבינה מכוערת וחבל עוד יותר שהיא בקושי הספיקה להתארגן שם וכבר הבית ריק. אני באמת מקווה שהיא תחזור לשם. ואז אסגור איתה את החשבונות...

היו לי תחושות שזה יקרה....