הכל חדש ונוצץ

יום הזיכרון תשעד עומד בסימן דויד הנחלאווי, פעולות תג מחיר, רצח ילדה על רקע לאומני ותגובת הממשלה והתקשורת לכל האירועים.

אבל נראה כי כולנו עושים פסק זמן . שוכחים הכל מתייחדים עם הנופלים שרים שירים נוגים. צפירה, נאומים, טקסים, ערבי שירה. 

ואני בכל זאת אתייחס לאירועים האחרונים. אני חשה בושה גדולה. בושה על הוראות פתיחה באש שמסכנות את חיילי צהל, בושה על כך שיש כאן זכות קיום לאירגונים כמו בצלם, בושה על תג מחיר, לא על הפעולה עצמה אלא על הצורך בה כי חוץ מתג מחיר אף אחד לא עושה כאן כלום. בושה שחייל צהל צריך לברוח מהבלסטינים ואם הוא לא בורח הוא נשפט. כן, נכון, דויד הנחלאווי נשפט על דברים אחרים כך אומר דוצ. אבל מה זה כבר משנה. הרי סאל שלום אייזנר לא פגע במפקדיו והודח בגלל שנהג כשורה. אני חשה בושה גדולה כאשר הפוליטיקאים והתקשורת עושים עניין גדול מגראפיטי והולכים לבקש סליחה ולהתרפס על כך אך אין להם שום תגובה על רצח ילדה חפה מפשע . כן אני מתביישת. האם על זה נפלו 23,000 חיילים? אני מתביישת . אני מתביישת שבגני התערוכה נערך טקס יום זכרון אלטרנטיבי לחללי השהידים. ושחלק מהאומנים שלנו משתתפים בו. כאילו מה קורה פה? האם זה תואם את זה?