הכל חדש ונוצץ

שלום אבא. היית צריך להיות היום בן 87. והאמת שאין לי הרבה מה לומר לך. אני יכולה לספר לך מה עובר עלי. אבל זה אף פעם לא עניין אותך. למה כאילו זה צריך לעניין אותך עכשיו כאשר כל שנותר ממך הוא מצבה בחוף הכרמל שגם אותה אני לא אוהבת. אחותי החליטה איך תראה המצבה שלך והיא בכלל לא יפה אבל הכל היא מחליטה. ימים קשים עוברים עלי אבא. אבל גם אתה עשית לי ימים קשים. אני לא יודעת אם עכשיו קשה לי יותר או לא. אתה כבר לא עושה לי ימים קשים אבל הגורגונות השתוללו על חשבוני אחרי מותך ועכשיו המפלצת משתוללת לבד. אבל גם אתה היית מפלץ לא קטן. תמיד האשמתי את אמא בהתנהגותך אך כשאני סוקרת מחדש את כל הפרשיות אני רואה שזו לא אמא. זה אתה. אתה היית מאזין לשיחות שלי עם אמא ומתחיל לצרוח עלי ברגע שהתחלתי להתווכח איתה, אתה הסתרת ממני דברים שאמא רצתה לספר לי מדעת או שלא. אתה השארת אותי לבד כמו כולם ואפילו לא התנצלת או התחרטת. המילים האחרונות שלך ששמעתי כשדעתך צלולה הן: תתבישי לך. וזה על ששמרתי עליך בבית חולים וקיבלתי כסף. קצת כסף על זה. מי שצריך להתבייש זה אתה. כולם. כולכם. במקום לעזור לי עם סוסון התעללתם בי. לא רק שלא עזרתם לי. התעללתם בי. וכמו שאמא אומרת עזבתם אותי לבד. לא לא עזבתם אותי לבד. התעללתם בי. במקום להתמודד עם התאונה של סוסון הייתי צריכה להתמודד מולכם. מול שלושתיכם והנגררות שלכם.

עכשיו אתה מת. אתה מצד אחד לא צורח יותר אבל מצד שני הגורגונות משתוללות יותר בלעדיך. אמא לא היתה עושה את הקומבינה הזאת עם אחותי לו היית חי. לא הייתם עוברים לדירה שלכם ורושמים אותה עש אחותי ומשלמים לה משכנתא. מקסימום הייתם רושמים אותה על שמכם או על שם שתינו. אז אולי בכל זאת שמרת על האינטרסים שלי.... עכשיו אמא אהובתך, אתה יודע איך היא. היא כבר לא גרה בבית הזה. עכשיו אחותי לוקחת שכר דירה מאמא וגם משכירה אותה לעוד מישהו כך שהיא מקבלת שכר דירה פעמיים. ואם היא לא עושה את זה לפחות יש או היתה לה כוונה לעשות את זה. אני עדיין לא יודעת מה בדיוק קרה לאמא . איך היא הגיעה למצב הזה. אבל ככה זה. הבת הנחמדה שלך עכשיו משתוללת בענק על הראש שלי. רוצה להפוך אותי לפסולת דין כדי שלא אגע בכספים וברכוש שלכם.... אני סתם מספרת לך את זה. הרי אתה נתת לה יד חופשית. ומה עכשיו היית עושה? כלום. רציתי לבקר אותך בבית הקברות ואני לא יודעת אם אעשה את זה. אני הייתי בת שלך. אתה לא היית אבא שלי.  אני נסיתי להגן עליך. להציל אותך אבל זה חד כיווני. אתה לא נסית לעזור לי בכלום.

משפחה קשה אנחנו. חשבתי שאנחנו משפחה נורמטיבית עם בעיות. כמו כולם. אנחנו לא. אולי יש עוד משפחות כאלה אבל אי אפשר לקרוא להן נורמטיביות. אנחנו רק מנסים להראות נורמטיבים. הצגות. עושים הצגות כאילו הכל בסדר והכל נורמאלי. אף אחד לא יכול להאמין שאחותי כזאת מפלצת , היא ככ חמודה... וגם אמא אשה טובה ככל שנוגע לאנשים זרים. כולם אוהבים את שתיהן. ועם זה עוד יותר קשה לי. כן גם אני עושה את ההצגות שלי, הולכת למקהלה, מופיעה, מתלבשת, מתאפרת, הולכת למספרה אם צריך, הכל בסדר, הכל נראה בסדר. הולכת לים הולכת להופעות, הולכת לרקוד, הולכת למסיבות, משתדלת להחזיק מעמד למרות הכל. אפילו צוחקת לפעמים כשאני נתקלת באדם שמצחיק אותי או תופעה מגוחכת שמצחיקה אותי. אולי זה הכוח שלי.... כן, אני אלך לבקר אותך שם בחוף הכרמל. אחרי הכל מצבי טוב משלך תודה לאל. ולמרות שבגדת אולי גם קצת שמרת עלי. אתן לנו להנות מהספק.

אחל לי בהצלחה מול כוחות הרשע. אולי זה יהיה הפיצוי שלי....

כאן אני רוצה לסיים את הסאגה המשפחתית הנוכחית. יותר מדי עסקתי בה. מגיע לי קצת חופש שכן יש עוד דברים בעולם הזה ... ורק רציתי לספר שקבלתי את הצקים ההם מאמא חתומים בידיה. לא בידי אחותי. וזה אומר שעל חלק מהחשבונות אין לה ייפוי כוח. מקווה שלא יהיו לי סיבות נוספות לכתוב על המשפחה המטורללת הזאת.