הכל חדש ונוצץ

עמוס עמוס עמוס. אין לי זמן לנשום

מי שחושב שרק המשפחה שלי מעסיקה אותי טועה בגדול. המשפחה זה לבלוג

כל יום יש משהו אני כבר לא זוכרת מה. בטח אני לא זוכרת מה היה, בלקניצה, כנס פוליטי של הימין, כן חזרתי לפעילות אין ברירה, פיזיותרפיה, עבודה, מספרה, חזרות מקהלה, מפגש מקהלות ולפני עוד פסטיבל ווקליזה, הופעה במסגרת הפסטיבל על כל ההכנות, מיק ג׳אגר ואני עוד לא יודעת איך אני מגיעה אליו או חוזרת ממנו והכל ביום חמסין, כך מבטיחים החזאים, ולמחרת עוד פסטיבל מקהלות, אולי אחכ אפשר לנשום אם לא אצטרף לטיול דובדבנים ברמה. חלק גם מעמיס אמוציונלית...למשל בלקניצה...

הייתי רושמת על זה פוסט בשם שוברת לבבות קטנה.... אבל נעזוב

מידי כמה חודשים יש מפגש בלקניצה בשבת. החוג מתקיים כאשר יש לי חזרת מקהלה.

הפעם לכבוד 30 שנה לבלקניצה היה אירוע גדול בהיכל הספורט רוממה בליווי נגנים

את מי לא פגשתי שם, את כל ההיסטוריה שלי מהרגע בו הזזתי לראשונה את הרגלים עד היום את דר ד׳ זה של האצבע ואת ראש העיר וחברת מקהלה שאחייניתה רוקדת קבוע ואמא של ילד אחד ששרת עם בני ונפגשנו בבסיס מתחת לפרגולה, זה מהיום, כמה רקדנים מהעבר שעם אחד מהם יצאתי קצת וזה לא הלך ועוד אחד שיצאתי איתו בתקופה מאוחרת יותר ודי פגע בי במפגש הבלקניצה הקודם, כאשר היה בזמנו בן זוגי לריקודים ולעוד כמה עניינים ובפעם האחרונה הוא התחיל לרקוד אתי איזה ריקוד זוגות ועזב אותי באמצע בטענה שאני עוצרת אותו... פעם הוא היה הרבה יותר עדין וסבלני אלי, ועוד אחד שתמיד בא אך כבר לא יכול לרקוד כי קטעו לו רגל בגלל סכרת ומי שהדריך את החוג ברחובות והיה רקדן בחסד, היום הוא מדדה על קביים, אירוע מוחי כך אומרים. סוסון גם בא אתי ועשה קצת קונצים...

אבל הכי מעניין היה לפגוש את מ׳. 

את מ׳ ראיתי כמה פעמים בודדות בחוגים שונים. הוא איש קטן צנום, כך הוא היה פעם וכך הוא היום. הוא היה רקדן מוביל בזמנו, וגם היום, יחד עם עוד 2 צנומים וקטנים וקלילי רגלים. הוא הזמין אותי לרקוד כשבקושי ידעתי להזיז רגל. הוא לימד אותי לרקוד נכון, כלומר את הצעדים הנכונים עם הניואנסים שרק רקדן טוב מקפיד עליהם ולא מחפף. אחרי הריקודים הוא היה מזמין אותי לקולה ורק אז שתיתי קולה ולשבת עם החברים. אחכ הלכנו הביתה. הוא ליווה אותי ברגל עד הבית. ליום הולדתי הוא הביא לי את קט סטיבנס.

אבל יום אחד ישבתי איתו בבית קפה גם כן לפני או אחרי חוג ואז בא מישהו ואמר: זה החבר שלך? הוא לא חבר שלי אמרתי. יותר הוא לא רקד אתי ולא ליווה אותי הביתה.... 

וכך עברתי לי לתלאביב, הכל נשכח, הייתי פוגשת אותו בחוגים, מדברים קצת, זהו. אני התחתנתי הוא התחתן אני עשיתי ילדים הוא עשה ילדים אני התגרשתי הוא התגרש. סטנדרטי.... בכלל לא חשבתי עליו.

...והמוזיקה מתנגנת לה, הנגנים הבולגרים מנגנים את sedi donka, אחד הריקודים האהובים עלי, ועוד ריקוד נשים בולגרי מקסים... אני רוקדת לצידו, פתאום מישהי נכנסת ביננו עוזבת לי את היד ומוציאה אותי מהמעגל. כן, מחוות נשיות קטנות. אני עוברת לשורה אחרת. היא מבינה שהבנתי ומתנצלת. אנחנו מתיישבים, מ' נותן לי חיבוק קל וידידותי

תמיד שמרתי עליך, הוא אומר לי, תמיד שמרתי עליך, גם עכשיו, תמיד אהבתי אותך, את עברת לתלאביב שברת את ליבי, אני פספסתי אותך, לא רציתי ללחוץ...

אני יודעת שאהבת אותי, עניתי, אבל אז לא ידעתי, לא הבנתי כלום, אני זוכרת שלווית אותי הביתה, שלימדת אותי לרקוד, רק מאוחר יותר הבנתי, מאוחר מדי. ככה זה לא הבנתי שאוהבים אותי. הרבה לבבות שברתי אז. ולא ידעתי את זה. רק לאט לאט אנשים הודו שהם אהבו אותי אך פחדו לגשת אלי, וכך התחתתי עם האדם הלא נכון, התחתנו עם האנשים הלא נכונים וכך הגענו עד הלום. לו הייתי מתחתנת עם מי שאהב אותי....

א' הרקדן שעזב אותי באמצע מתקרב עם חיוך

לך מפה אני לא מדברת איתך, אני אומרת

הוא ממשיך לחייך

לך מפה אני לא מדברת איתך. אתה יודע מה הוא עשה לי? אני אומרת למ'

היא היתה אהבת נעורי , אמר לו מ' ואני שומר עליה

א' עושה פרצוף ומסתלק. בינגו

תרקדי קצת, זה יועיל לבריאות שלך, אומר לי מ',אני ככ שמח שפגשתי אותך, מי חשב שאבוא לכאן ואפגוש אותך, נשאר בקשר

נתתי לו את הטלפון שלי... הוא לא התקשר...

בקליפים הבאים ניתן לראות גם אותי מקפצת