הכל חדש ונוצץ

כבר חודש בערך הבלוג שלי סגור ואם תשאלו למה סגרתי אותו, זה בגלל השרביט. השרביט שלא קיבלתי מאף אחד.

לא נעלבתי מאלה שלא נחשבים חברים שלי

נעלבתי מאלה שכן נחשבים חברים שלי ולא העבירו לי את השרביט ואף חיפשו למי להעביר כי לא היה להם למי אז הם העבירו לאנשים שבקושי כותבים כאן. היי, אני פה, אתם לא רואים אותי? כמעט כל יום אני כותבת. אתם לא רואים אותי? טוב לא צריך. אם אתם לא רואים אותי לא תראו אותי בכלל. פעולה שמאפיינת את מוצאי העדתי. במילים אחרות אני אשב לבד בחושך.

למרבה הפלא אני לא יושבת לבד בחושך.

כמעט כל מי שבא לבקר אותי בבלוג הפתוח בא לבקר אותי היום וזה מאוד משמח אותי. אני לא הייתי מתאמצת להכנס לבלוג של מישהו עם שם משתמש וסיסמה. ואני בהחלט מודה ומעריכה את מי שעושה את זה. פעם התאמצתי אך בשל ריבוי בלוגים כאלה שבשביל כא מהם צריך שם משתמש אחר וסיסמא אחרת ואני כבר לא זוכרת מי הוא מי הפסקתי עם זה. באמת לא חשבתי שמישהו יכנס לקרוא כאן ואני מאוד שמחה על כך. מה שמותיר את הבלוג בעינו. אני לא כותבת רק לעצמי.

ובכל זאת זה שונה. היו לי כ-30 כניסות ליום היום יש מקסימום 4 . אין נושא חם, אני לא במומלצים, אני לא בקטגוריות, אני קיימת ולא קיימת כבלוגרית. מצד אחד זה טוב שלא מציצים לי סתם אנשים לחיים הפרטיים שלי שאני אפילו לא יודעת מי הם. מצד שני זה קצת עצוב

למעשה קיבלתי כבר את השרביט מאריאל אולם הבלוג ישאר סגור כי הוא נכנס להליכים משפטיים. אמנם את צו ההרחקה של אחותי לא ראיתי ולכן אני לא יכולה בכלל להתייחס אליו מבחינה משפטית אך קיבלתי ממנה תביעה על כך שאני מפרה צו והבלוג מוזכר. נכון שאני לא מוצאת כיום שום סיבה לסגור אותו משפטית. אני כותבת בו על עצמי, וזה מותר לי, לא מזכירה שמות, ואם כן אז שמות פיקטיביים וכך אני יכולה לומר שהבלוג פיקטיבי והכל המצאות. אם מישהו מוצא כאן את עצמו או מעלליו זו הבעיה שלו. לא שלי. ואולם רצוי לנקוט אמצעי זהירות על כל צרה שלא תבוא, ואם יאמרו שסגרתי את הבלוג ומכאן זו הודאה באשמה, זה לא. כי סגרתי את הבלוג בגלל השרביט.

את השרביט כאמור קיבלתי מאריאל רק לאחר שהזכרתי שאני לא קיבלתי ולמעשה אני לא יודעת מה לעשות איתו. אני לא אעביר אותו לאף אחד. אני הגעתי איתו לקו הסיום במירוץ השליחים הזה. ראשונה עם הידים למעלה או אחרונה כפי שמדדה לאט לאט ומגיעה לקו הסיום כשכולם כבר שכחו מהמירוץ הזה. העיקר שסיימתי והזמן שלי רשום על לוח התוצאות. ובכן מהי הפעם הראשונה שלי שאני רוצה לדבר עליה? אולי הפעם הראשונה שהפכתי את הבלוג שלי לפרטי... וזה לא היה קל. ועדיין זה לא קל. וכבר בעצם דיברתי על זה.... חשבתי שאוכל לחשוף כאן יותר. אוכל להשתמש בשמות אמיתיים, או לתאר את יחסי עם בלוגרים מסויימים בעיקר אלה שגורמים לי אי נוחות... בעיקר טליק אבל זה עוד לא קרה. אולי עכשיו זה יקרה. טליק חוגג בלוגולדת. והוא ביקש מכל בלוגר לספר על דרך ההכרות איתו. רובם פרגנו בגדול. חסר למי שלא מפרגן לטליק. ואני אנצל את הבמה הסגורה הזאת ואספר על טליק.

כשהגעתי לכאן בתחילת ינואר 2006 הבחנתי ב-2 בלוגרים מבוגרים בני גילי פחות או יותר. טליק ושלגיה. רק אחרי כמה זמן התחלתי להגיב אצל שניהם כי נושא התגובות בכלל לא היה ברור לי. שלגיה הגיבה מיד. טליק לא. טליק עוד לא היה עורך הנושא החם . הוא התלונן על עורך הנושא החם הקודם שהוא ימני ולא מקבל את דיעותיו השמאלניות. כתבתי לו אז אפילו אם לא מסכימים איתך צריך לפרסם אותך. מיד אחרי זה טליק הפך להיות עורך הנושא החם ואז ראיתי שהוא לא עומד במילה שלו. הוא אמנם רוצה שיקשיבו לו כאשר לא מסכימים איתו אך כאשר לא מסכימים עם טליק הוא נעשה אגרסיבי. הרבה מריבות היו לי עם טליק. הראשונה היתה על מלחמת לבנון השניה. כאשר הוא כתב על הסולידריות בעם ואני השבתי שהוא לא יודע על מה הוא מדבר. אני הייתי במטווח הקטיושות ורק ראיתי את עמך ישראל מתבשם מהתחת של עצמו. ברגע שהוסר האיום מעל תלאביב הם בכלל לא השתינו לכיוון שלנו. טליק מחק את התגובה שלי. this means war אתה לא חייב להסכים אתי אבל למחוק אותי? וכך המשכנו לריב, פעם זה על הנושא החם ופעם על המחאה החברתית, כיוון שהוא החליט שהוא לא מגיב אצלי וחסם אותי לתגובות אצלו הוא ניהל אתי מריבות בבלוגים אחרים וזה כבר לגמרי עלה לי על העצבים....

לי מאוד כואב שכולם פה מפרגנים לטליק.

אני סיימתי

אל תהיו טובים