הכל חדש ונוצץ

אתמול הלכתי לבקר את אמא בבית אבות. כך אמרו לי לעשות וכך עשיתי, לפחות לפני הדיון ביחידת הסיוע. חששתי מאוד. ביום שישי הוציאו לי את התפרים והרופאים לא ממליצים לי להתקרב למישהו עם קלבסיאלה עמידה. השאלה כאן למי לשמוע לעורכת דין שאומרת לבקר כמה שיותר או לרופא שאומר לא לבקר. אז עשיתי מעשה ביניים. באתי עם כפפות ועם סוסון. אמא נמצאת שם בבידוד וזה אומר שהמצב מסוכן. לא נכנסתי לחדר. רק צעקתי מבחוץ שאני פה, עברתי ניתוח ואני לא יכולה להכנס, ולסוסון יש פצעים מאטופיק דרמטיטיס שלו אז גם הוא לא יכול להכנס. רק הצצתי וברחתי. מסכנה אמא, ככה לחיות... אשה ככ חברותית שאפילו אי אפשר כבר לבקר אותה.... גם אם היא היתה ככ רעה אלי כל השנים בכל זאת כואב לראות אותה ככה...

אחכ הלכנו לכוכב הקופים. נתקלנו בכמה תושבים מהדרום שסיפרו על האזעקות. כמה שמחתי לראות אותם פה הרחק מהאזעקות והפחד..... אבל אני כל הזמן הייתי לחוצה. למה הלכתי? הרופאים אמרו לי לא ללכת. אני סתם מסכנת את עצמי. נכון שהוציאו את התפרים והפצע סגור אבל מי יודע. למה לי לסכן את עצמי....

בערב הלכתי להפגנה של הימין. כך קוראים לזה . ימין? כל הארץ ימין. כל הארץ דגלים דגלים. הכחול לבן נראה בשטח יותר מאשר ביום העצמאות. ואיפה הם השמאלנים האלה שבאנו להראות להם מי הבוס כאן? המשטרה חוסמת כל אפשרות להגיע אליהם יותר שוטרים מאשר מפגינים שוטריםעם נשק רכובים על סוסים. בתחבולות עברנו אותם. אני אמרתי שאני רוצה לשים באוטו שישיה של מים וללכת הביתה אז נתנו לי לעבור. ואז בדרך הביתה מצאתי אותם את הערבים האלה והשמאלנים האלה מניפים דגל פלסטין ואיתם כרזות אדומות בערבית וקצת בעברית: יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. נו, את זה ראיתי גם במחאה החברתית. והם היו קומץ קטן של ערבים שהובאו באוטובוסים לעומתם נחשול גואה של הציונות במיטבה, משני עברי הכביש כאשר האדום תופס לו פינה קטנה והכחול לבן חוסם את כל הרחוב. שוטרים חוצצים בין 2 המחנות. וקצת אמירות אלימות שהבריחו אותי הביתה הפעם באמת. לא בא לי לחטוף אבן או בקבוק בראש וגם לא בא לי שהשוטרים ידחפו את כולנו אחורה ונהיה ערימה של כחול לבן

האחות שלי היתה בקהל. נעמדה קרוב אלי. מחר נפגש אמרתי לעצמי או שלא. אני כולי מוכנה לדיון הזה. היא תבוא? לא תבוא? מה נגיד אם היא תבוא? כבר עשיתי שיעורי בית... אה לא יצא מזה כלום אני אומרת לעצמי. משום דבר לא יוצא כלום.... ולמה היא בכלל עומדת בצד שלי? איזה מצלמה משוכללת יש לה, והיא נראית טוב ימח שמה ויש איתה איזה בחור די נחמד ימח שמה. אני שונאת אותה יותר מאשר את חנין זועבי. למה היא בכלל בצד שלי? ומה יהיה מחר? כלומר היום...

אני מחפשת בפייסבוק תמונות מההפגנה, לא רואים. בחדשות לא שומעים. מה זה הפגנה ככ גדולה ולא מדברים עליה בכלל? אוקיי הבנו, את המחאה החברתית סיקרו כי היא התאימה לאג׳נדה של התקשורת אבל הפגנה ככ גדולה של הימין מול קומץ השמאל. בידיעות הבוקר כתוב הפגנת התנגדות. שקרנים עלובים תגידו את האמת זו היתה הפגנת תמיכה. כל הארץ ימין רק התקשורת שמאל. אם שאלתי לאן נעלמו כל בוחרי הימין קבלתי את התשובה: הם כאן כל הזמן רק התקשורת מפמפמת לנו כל הזמן שמאל שמאל שמאל. מנותקת לחלוטין מהעם. נראה שהגיע הזמן לעשות משהו נגד התקשורת השקרנית הזאת. לשלוח את כולם הביתה. התקשורת היא אויב העם.....

נו ומה עם הדיון? שכחתי ממנו? אני מתכננת לעצמי כבר מה להגיד, מה ללבוש, אולי להחזיר את הכאפה שלא יראו את התפרים, לחפוף ראש, להוריד שערות ואז הודעה... הדיון לא יתקיים היום. אבא של העובדת הסוציאלית נפטר. נו טוב אותה עובדת סוציאלית מ2006 רק הפעם היא זו שלא באה. לא אחותי... בגלל המלחמה של אז... כמו שאמרתי לא יצא מזה כלום... כי ככה זה אצלי... אז מתי כבר אוכל לפתוח את הבלוג הזה. נמאס לי שזה ככה...

טוב הוא יהיה בתאריך אחר ואני ממש לא בונה עליו

ומהפייסבוק שלה, מישהו מהטיול: היי, איך היה לחזור למציאות? היה בסדר בעסק?

היא: עוד לא חזרתי.... אני בהתאוששות.... הכל נפל עלי ביחד ולא זיהיתי מי נגד מי.... העסק גם כן בהתאוששות... א...ב.....ללל.... היה שווה הכל....