הכל חדש ונוצץ

זה היה לפני המלחמה (מישהו זוכר שהיה דבר כזה?) בתקופת העומס.

הלכתי למספרה, לשפר הופעה לקראת הופעה.

הפעם הלכתי למספרה המקומית ברחוב שלנו. כן, למה להוציא כסף על ספר צמרת מחורבן.

נכנס לשם זוג. לא מהסביבה. היא נראתה לי מוכרת . היא למדה אתי מתי שהוא באותו בצפר, אפילו ב2 בתי ספר, יסודי וביניים.

שמעתי רק את בעלה מדבר. מה קרה לה היא לא יודעת לדבר?

כן היא יודעת.

תפסתי איתה שיחה

את למדת בבצפר הזה?

כן, איך את זוכרת

אני זוכרת הרבה פרצופים מהילדות, ולפעמים זה מביך כי לא זוכרים אותי, את גרת בשכונה זאת וזאת?

כן

כן, גמני. ואיפה עכשיו את גרה? את לא מפה, נכון?

לא אני לא גרה פה

יפה שאת באה למספרה השכונתית שלי. איפה את גרה?

בכרמל

איפה בכרמל?

..... אני...אני... לא יודעת איפה אני גרה...... - אמרה במבוכה....

אוי לא. בחורה פחות או יותר בגילי עם אלצהיימר.... ראיתי כבר כמוה עם אבא שלי בבית אבות, אותה הבעה....

איזה פחד....