הכל חדש ונוצץ

לפעמים אני נזכרת בימים האחרונים שלו פה בארץ ועולות בי תמונות שעושות לי רע. היום זה לא ככ . לפעמים זה נורא.

אני נזכרת איך הבאתי אותו לעבודה אחרי שהוא דפק את האוטו של אמא, איך נסעתי מתחת לגשרים בדרך שאינה מוכרת לי. איך נכנסתי לנמל חיפה... אבל התמונה הזאת של הגשרים לא מרפה ממני. שאלתי למה, למה אתה נוסע, יש לך עבודה טובה, למה אתה לא ממשיך כאן? יש לך עבודה טובה ואתה נוסע לעשות עגלות באוסטרליה? אתה מטורף. כן, היתה לו עבודה טובה. הוא עבד כמאבטח בנמל חיפה, היתה לו משכורת, הוא איבטח את הנוסעים שיצאו ובאו באוניות פאר, או במנו ספנות. היום כבר אין אוניות כאלה. אולי היו מפטרים אותו. אני לא יודעת. אבל הוא עזב את העבודה ונסע. השאיר אותנו פה מאחור.... אני זוכרת שהלכתי לקחת את המשכורת האחרונה שלו אחרי שהוא עזב...

נזכרת גם איך תכננתי לבוא לאוסטרליה מיד אחריו וסוסון ניסה לטרפד את זה. הוא כביכול מצא עבודה. הוא הלך לעבוד ולא מצא את הדרך הביתה. נתקע עם האוטו בעיר התחתית בכה כמו תינוק ואני באתי להציל אותו וכבר היה חושך....  בסוף לא נסענו לאוסטרליה לא הסתדר, לא קיבלנו ויזה.

סוסון לא נוהג יותר ומאוסטרליה באות לי חדשות לא טובות. הוא עזב את מלבורן, עלה צפונה, שלח הביתה מזוודה שלמה עם בגדי חורף. איך אתה עושה את זה? באוסטרליה עכשיו חורף. הוא אמר אני יודע מה אני עושה. נוסע לצפון אוסטרליה, שם עכשיו 30 מעלות. לא. לא 30 מעלות. לא עשה שיעורי בית . הלך למקום בשם רומא, רומא אוסטרליה, לא שמעתי על זה, ליד דארווין, ושם ביום יש כ 20 מעלות ובלילה מתחת לאפס. אמצע המידבר. ובגדי החורף שלו במזוודה בדרך לארץ. ועכשיו הוא סיפר לי שזרקו אותו מהמקום הזה, מהעבודה הזאת. זרקו אותו באמצע המדבר גם מהעבודה וגם מהמגורים שנתנו לו. כך באמצע המדבר בלי בגדים. הוא הגיע לבריסביין, לא יודעת איפה זה בריסביין.... הוא שואל אותי מה לעשות. אני לא יודעת. אילו לא היתה מלחמה הייתי אומרת לו תחזור לארץ. עכשיו. אבל יש פה מלחמה והיא הולכת רע. לחשוב שיש לי ילד תקוע באמצע אוסטרליה באמצע המידבר... אני כבר לא יודעת מה יותר מפחיד....

ושוב התמונה הזאת מתחת לגשרים, מתחת לגשר פז. למה למה עזבת? לאן הלכת?