הכל חדש ונוצץ

יום רודף יום ואני בבית. לא מוציאה את האף. לא רוצה להוציא.

אני אומרת לעצמי תצאי. את יכולה. את יכולה.

שואלת בשביל מה. בסוף נשארת בבית.

אני כבר לא יודעת מה אני יכולה ומה לא.

לפעמים אני חושבת שאני לא יכולה שום דבר.

הילדים יכולים. אני לא.

לפעמים אני חושבת שהכל נורמאלי ואני יכולה הכל.

זה כמובן לא נכון. שום דבר לא נורמאלי לא יחזור להיות נורמאלי ואני לא יכולה הכל.

רק אולי מישהו יסביר לי מה אני יכלה ומה לא

אני לא יודעת