הכל חדש ונוצץ

יום יפה היה אתמול. ניגוד גמור למה שהיה פה לפני שבועיים.

שמנו פעמינו לים. הים ים פלטה, השמש מלטפת אולם רוח מזרחית במשבים ערים משבשת קצת את האווירה. 

אפילו נהגתי לשם. זה לא זה. נהגת השודים שהיתה פוחדת ללחוץ על הדוושה.

עשינו סיור על החוף, אכלנו בסן ביץ

האופטימית שבי אומרת: זה משתפר וישתפר עוד

הפסימית שבי אומרת: עוד ארוכה הדרך ואולי לעולם לא אגיע ליעד.

כך אני. יום אחד אופטימית יום אחד פסימית.

צריך למצוא דרך לשמור על האופטימיות

היא מהווה תפקיד מרכזי בהחלמה.

אני זוכרת את אבא לא זז מהמיטה. שעות על שעות שכב עד שמת. כבר 3 שנים.

ואילו ההיא מהמקהלה שהיתה לה בדיוק אותה מחלה עדין מפזזת.

אני בכוח מוציאה את עצמי מהמיטה, שותה קפה.

נקווה לטוב.