הכל חדש ונוצץ

קמתי מהשבעה. עבודה רבה לפני. אין לי חשק רב לעשות אותה.

תעודות פטירה, תעודות קבורה, עורכי דין. אני מוציאה אותן באדישות. הרי עד עכשיו הם היו כאן ודימיתי שיחיו לנצח. ואולי יתקנו את המעוות או אולי אני אתקן את המעוות אבל הם הלכו ונותר רק העיוות הנורא. האירוע המוחי הזה גם לא נותן לי להפנים. הכל הזוי. אומרים שלא רואים עלי כלום. אני לא יודעת אם לא רואים עלי כלום. אף פעם לא ראו עלי כלום ובכל זאת אני מרגישה שעבר עלי הר. 2 הרים. 3 הרים. גם אירוע מוחי וגם עכשיו אמא מתה. ושוב צריך לצאת לדרך אחרי שאמא מתה. אין הנחות. לאף אחד אין הנחות אחרי שהוריו מתים. צריך לטפל בעזבון. זה ההבדל כשהורים מתים. שניהם.

קשה. קשה לצאת לדרך. אבל אין ברירה. שרק יהיה לי כוח. לפעמים יש לי. לפעמים אין לי בכלל. היום לא כל כך. פתאום אני חושבת שעכשיו אני המבוגרת בחבורה אבל עם חצי תפקוד. אני לא יודעת מה המשמעות של זה ואני לא רוצה לחשוב

  ***

היום לפני 15 שנה מתה עפרה חזה