הכל חדש ונוצץ

טוב, הגעתי למשרד עורכת הדין יחד עם בני כשאני לא יודעת מה מחכה לי שם.

היא חיכתה לי בתוספת הבנים. אני באתי לבושת הסמרטוטים הרגילים וישבתי שם איזה רבע שעה.

היא כבר מכירה את הסיפור. אין צורך להוסיף דבר. את כל מה שאני מספרת כאן כבר 10 שנים היא מיצתה ב-3 משפטים כשהאחרון היה ״ זה יעלה לך 100,000 שקל״ .... 100,000 שקל, 100,000 שקל... מהיכן אשיג לה 100,000 שקל ?  עד היום ב10:00 אני צריכה להביא לה 50,000 שקל והיתרה אני לא יודעת, לא זוכרת. 25,000 שקל כבר שילמתי וההרגשה לא מי יודע מה עכשיו 100,000 שקל? זה קצת מוגזם. לא? או שלא. אני לא יודעת. זה נראה לי מטורף אבל גם הסיפור שלי נשמע מטורף. 

שאלתי את ע׳. גם לו היה סיפור מסובך והוא יצא מזה. טוב הוא זה לא אני. הוא כל היום כל השנים נושם משפטים ומייצג את עצמו אבל גם בסיפור הזה הוא לקח עורך דין. ע׳ נתן לי את העוד שלו ויצאתי נורא מבולבלת. הוא אמר שהתשלום הזה אכן מוגזם אבל היא עורכת דין טובה ותוציא את המקסימום למעני. אז מה לעשות לקחת לא לקחת, לרוץ או שהיא תרוץ במקומי. להלחם עם זוב דם או לנסות להשיג את מה שמגיע לי עם הוצאה מינימלית ולוותר על חלק מהדברים. אני פשוט לא יודעת מה לעשות. 

עוד מעט 10:00 ואני החלטתי שלא להחליט. הצוואה אצלה, היא החתימה אותי על יפוי כוח ואני אין לי כסף. באוזני רק נשמע צחוקו המהדהד של ע׳. אותי זה לגמרי לא מצחיק. לגמרי לא.