הכל חדש ונוצץ

הייתי בהופעה. אולי יש להצטער על זה מסיבות אחרות אבל נזכרתי בהיותי באולם בהופעה של שנה שעברה. 

כן, כל שנה אנחנו מופיעים בעמך בערב יום השואה ולמעשה נקודת השבר היתה השנה שעברה. תמיד ראיתי את אמא כניצולת שואה, אשה צלולה שלא רצתה לבוא. בשנה שעברה ראיתי את כל אותם ניצולי שואה צלולים וחיוניים. אמא כבר לא היתה ביניהם. היא היתה מרותקת לכסא גלגלים לא לגמרי צלולה, כבר לא יכלה להופיע בקהל כבשנים קודמות ולפי מצבה המדרדר ידעתי שהיא גם לא תוכל לבוא. הסתכלתי באותם ניצולים ואמרתי לעצמי הנה אמא נותרה מאחור.

מובן ששכחתי מזה אך ההופעה השנה הזכירה לי זאת בהבזק אחד. למעשה אדם מת לא מאותו רגע המוות. לפני כן. כאשר רואים שהוא חשוך מרפא... כבר יודעים שהמוות הוא רק עניין של זמן...