עוד שנה חלפה. אני בכלל לא יודעת למה אני כותבת לך. אתה הרי לא קיים. גם אמא כבר לא קיימת. גם האחות והדודים לא. הם אמנם חיים אבל בשבילי לא. כולם מתים בשבילי. כל מי שהזכרתי. אז איך עם אמא? שאלה אדיוטית. אותי מעניין רק מה השארתם אחריכם. כלום. אתה הלכת והשארת לאמא לשבור את הראש והיא אכן שברה אותו. ידעת שכך יהיה עוד מזמן ובחרת לברוח. כשאני חושבת על מה שהשארתם עולה בי הכעס ומכלה הכל. גם אתה וגם היא. כשאני חושבת אחורה מה היה נותר בי רק כעס ולא יותר. אמא שינתה את הצוואה. ובעצם מחקה את כל מה שהיה עד אז. וגם אז לא היה הרבה. פשוט החלטתם שנתחלק חצי חצי. עם זה הלכת לעולמך אבל היא כבר דאגה שלא אקבל גרוש. ועם הדאגה שלה היא עוד פנתה אלי כאילו לא קרה דבר. עד יום מותה. אני מנסה לשחזר בדיעבד את מה שהיה ידוע לה ולי לא ואני מתפלצת. זו לא אמא ואתה לא אבא. אתם לא הורים. אולי הייתם פעם אבל המילה הסופית היא שקובעת. נכון, שניכם גמרתם בתור מסכנים נתונים לחסדים. שניכם באיזה מקום הבעתם חרטה. אבל אני מניחה ששניכם לא הייתם ככ טפשים. ידעתם מה היא עלולה לחולל ובכל זאת סתמתם את העיניים. כשלא יכולתם לעשות דבר פניתם לעזרה ממני. ואם עזרתי במשהו אני מצטערת על כך. זה לא הגיע לכם. שום עזרה לא הגיעה לכם ממני. כמו שעזרתם לי כך הייתי צריכה לעזור לכם. אפילו כשהלכתם לא הותרתם דבר. עכשיו נשארתי להלחם בה. לא יודעת אם אצליח. אני לא במיטבי. אולי אני כבר בדרך אליכם זה כבר לא משנה. אפילו למות לא יכולתם בשקט.
אומרים שאתם לא אשמים. מבחינתי אתם אשמים בכל. ידעתם שאנחנו מסוכסכות, ידעתם שהסכסוך הוא על הירושה לא עשיתם דבר כדי למנע את השתלטותה על כל העסק. להיפך. עודדתם אותה לעשות זאת. אתם המבוגרים האחראים. אם רציתם שיהיה שלום יכולתם למנע את מעשיה אבל עודדתם אותה. אפילו שבסופו של דבר היא חיסלה אתכם. את שניכם היא חיסלה אני יודעת את זה אבל ספק אם אצליח להוכיח. כן הורי היקרים, קיבלתם ממנה את מה שהגיע לכם. היא חיסלה אתכם ולקחה את הכסף. גם אותי היא ניסתה לחסל אבל בינתיים זה לא הלך לה. חלקית כן. אחרי כל הפעולות שלה נגדי חטפתי את האירוע המוחי הזה. אי אפשר להאשים אותה בכלום אבל בכל זאת היא אשמה. וגם אתם. כי לולא אפשרתם לה היא לא היתה עושה דבר. היא עברה ממשימה למשימה. כמו שאמרה. תחילה חיסלה אותך אבא, מיד עם חיסולך דאגה לדירה ולחשבונות המשותפים עם אמא וברגע שהדברים היו בידה דאגה גם שאמא תמות. למעשה מרגע שאמא חטפה את הקלבסיאלה רק מעצם היותה בבית אבות במחלקת החלמה היא הלכה לחסל אותי. אני עדיין חיה. לא יודעת כמה זמן. צו הרחקה היא הוציאה לי בסמוך להכנסתה של אמא לבית אבות ללא כל סיבה. תלונות שוא במשטרה כל אלה הביאו אותי עד הלום. אמורה הייתי לרחם עליכם אך הרחמים ממני והלאה. אם לא היתה עושה פעולות אלה היה ניתן לחשוב שמותכם היה טבעי.
מצבת אבן קרה במחלקה יוקרתית בבית הקברות ואמא שוכבת מעליך. זה מה שנותר מכם. וסכסוך שאפילו במותכם לא השכלתם לסיים. אני לא אפקוד את קברכם. נתתי לכם את הכבוד לפני מותכם ואני רק מצטערת על כך. נותרתי עם עלבוני ועם הידיעה שלעולם לא תוכלו לתקן זאת בעצמכם. היו שלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@