הכל חדש ונוצץ

היא נראתה כמו כל אחד. אשה עם ילד אולי שניים. עם בעל - אולי לא.

קצת נראה מוזר שהיא נכנסת. משפחות מבוססות לא נכנסות לכאן. יש כאן סטודנטים, זוגות בלי ילדים, צעירים או זקנים משפחות חד הוריות. אפילו עולים חדשים כבר אין כאן. משהתבססו עברו למקום אחר. רק אני וילדי פה. גם אני לא מבוססת. גם היא בטח לא מבוססת.

לאט לאט התבררה האמת. היא לא נשואה, ספק אם היתה פעם והבן שלה, נו, זה לא בדיוק הבן שהייתי רוצה שיהיה לי. הם כל הזמן רבים. כל הזמן יש צעקות מהבית הזה. טריקת דלתות, לפעמים נדמה שהבית מתפרק, בגדים זרוקים לכל עבר. מה הולך פה? האם ככה גם אני נשמעת כשאני רבה עם הילדים שלי? חלפה מחשבה במוחי. כשהאצבע שלי נשברה לא נשמענו יותר טוב. אני חושבת. בכל משפחה יש מריבות אבל לא כאלה. אולי כן כאלה...

ואז פגשתי אותה למטה. בואי אלי לקפה היא אמרה, אני אספר לך הכל, יש לנו על מה לדבר. או אולי אני אבוא אליך.

היא ספרה שיש לה בעיות עם האמא והאחות, כמו שלי, האמא הזאת נותנת לאחותה את הכל ולה לא נותנת כלום והאחות הזאת ימח שמה היא קיבלה וילה בדניה. כן, כן אמרתי הכל מוכר.

בואי אלי לקפה אמרה פעם נוספת. הפעם אני באתי אליה בעצם אין לי קפה היא אמרה, אין לי גרוש, אני לא עובדת. ומה עם הבן? אל תשאלי, היא אמרה, הוא לא כאן. אני לא יודעת איפה הוא, הוא ילד בסיכון. הוא הלך לאחותי והיא לא רוצה להגיד לי איפה הוא. אין עם מי לדבר, למשטרה לא איכפת. היא לקחה לי את הילד ולא רוצה להגיד איפה הוא. הוא לא הולך לבצפר הוא לא משובץ.

הוא לא כאן, לפחות המריבות פסקו, אך לפני שבוע הוא היה כאן. שוב היו צעקות עד השמים וטריקת דלתות שנדמה שהבית מתפרק. שוב היא הזמינה אותי לקפה שוב היא אמרה אל תשאלי. אבל שאלתי. היא סיפרה שאחותה רוצה לקחת את הילד לחו״ל והוא בא לקחת את הדרכון שלו. היא לא רצתה לתת לו להכנס.

״את חייבת להרגיע כאן את האוירה״ אמרתי לה. אז את יודעת איפה הוא. המשטרה לא תעשה דבר. אותם מעניין טובת הילד ואם הוא לא רוצה להיות בבית אין מה לעשות

איך להרגיע את האוירה לקחת כדורים?

לא לצעוק על הרשויות ברגע שאת צועקת זורקים אותך

את יודעת, גם את לא בסדר. עובדה שעברת אירוע מוחי ואת חיה על כדורי הרגעה

אני לא חיה על כדורי הרגעה. אני חיה על כדורים אבל לא כדורי הרגעה...

תחושת אי נוחות עברה בבשרי. אולי לא הייתי צריכה להגיד לה את זה. אולי היא צודקת לגבי. גמני לא בסדר... הרי איש לא אומר לי דבר ואם כבר אומרים לי זה לא משהו שאני רוצה לשמוע.... אולי מצבי לא חמור כשלה אך זה היה זבנג לפרצוף