היא לא ככ פופולארית במקהלה. היא גם שמאלנית קיצונית. היא אפילו עברה מירושלים לחיפה כי החרדים שם הם בעיה. כאן בחברת הערבים היא יכולה לממש את כל רצונותיה. גם יש פה תחבורה ציבורית בשבת אז בכלל. כל הסימנים אומרים this means war. אבל לא. אנחנו בסהכ בני אדם עם דעות פוליטיות שונות. ביומיום אנחנו מתמודדים עם הבעיות הפרטיות שלנו יותר מאשר בבעיות ברומו של עולם. מה יש עכשיו ועל מה רותחת הרשת? על האתיופי שחצה את הגבול וראש הממשלה מחויב לו יותר מאשר לגלעד שליט כפוי הטובה הזה? יש כאלה שמוכנים להחזיר את גלעד שליט לשבי ולשחרר את האתיופי. אבל כל זה לא מעניין.
יותר מעניין אותה הבן שלה ואותי האירוע המוחי הזה. ישבנו פעם יחד בנסיעה ארוכה ודסכסנו על כל הענינים האלה. אתמול שוב יצא לנו לדבר והיא שכחה לגמרי מהאירוע. זה טוב. סימן שלא רואים אותו וההרגשה היא פנימית בלבד. את בחורה יפה ומלאת חיים, היא אמרה, ותסלחי לי על זה שאני לא זוכרת. כל יום אני שומעת משהו. לזה יש סרטן וזאת עברה התקפת לב, ככה זה בגיל הזה.
מלאת חיים? אני? Wow.