הכל חדש ונוצץ

אמי לו היתה בחיים היתה חוגגת היום 85. אבל היא לא בחיים. זה היומולדת הראשון שהיא לא חוגגת. רציתי לכתוב לה משהו אך עטי יבשה. בין כה וכה היא לא בחיים אז מה הטעם. דוקא אני מרגישה שהיא כן בחיים ורק הבזק אחד לא אמיתי מזכיר לי שהיא לא. אני לא יודעת אם זה לזכותה או לרעתה שכן אם היא חיה או מתה זה לא משנה לי כלכך. היא עשתה צרות והיא עושה צרות גם היום. לא היתה לי ממנה נחת וגם אין לי היום. תמיד כשנזקקתי לה היא לא היתה. היום אני זקוקה למישהו שיהיה לצדי, היא איננה. גם בימים אחרים היא לא היתה. הסתדרתי לבד וגם עכשיו אני מסתדרת. איכשהו. קצת מוזר לחשוב שבעצם אמא לא היתה משמעותית בעיני ולא תרמה לי דבר אך זאת המציאות.

מהמציאות אני לוקחת סיפורים אחרים. בשבת למשל הייתי בים. כל הנתונים העידו שזה היה אמור להיות יום כיף ייחודי. יום חם בו המים חמים ושקטים ואפשר לשחות לנצח. אבל לא. לא יכולתי לשחות לנצח. מי הים היו מטלטלים. בעבר זה היה תענוג. עכשיו התקשיתי קצת לשמור על שיווי משקל.

לא מזמן היה לדודה בגרמניה יומולדת. מזמן לא שמעתי ממנה ולא ברור לי אם היא חיה או מתה. התקשרתי לברך, ענתה לי הדודה בגרמנית. כל נסיון שלי לשכנע אותה לדבר עברית עלה בתוהו. זה נורא משונה. איפה הדוד? ואם היא לא יודעת לדבר איפה מטפלת?

ועכשיו נחזור לאמא. באיזה מקום למרות הכל הייתי משתפת אתה את הסיפורים האלה. עכשיו אין עם מי לדבר. כן, גם איתה זה מסובך. למרות כל הצרות וכל השנאה לפעמים היינו מתעלות על זה. לא מספיק. אני כועסת עליה אך באיזה מקום אני לא יודעת על מי לכעוס. עליה על אחותי או על העורכת דין או אולי על עצמי. לפחות בכל מה שקורה היום.