הכל חדש ונוצץ

יצאתי אתו לחגוג בקניון

הייתי לבושה עם מה שיש ואין הרבה

נסיתי ללכת עם עקבים. לא הצלחתי. היה קשה מבשנה שעברה

גם עם נעל שטוחה היה לי קשה 

זה היה די עצוב. אני זוכרת שקצת אחרי האירוע הלכתי עם סוסון והיה בסדר.

או שאולי אני כבר לא זוכרת.

אני מרגישה הדרדרות במצב. ירידה איטית שכזו. בשנה שעברה יכולתי יותר

לא הרגשתי טוב. התעייפתי. לא אמרתי דבר. 

הסתכלתי במראה. זאת אני? לא נראית טוב.

רואים את העייפות, הפנים לא סימטריות הפה עקום.

בשנה שעברה לא היה ככה. לא ראו כלום.

ועכשיו אני לבד בבית. כמו כלב.

לא, אני לא נהנית מהלבד הזה. אני פוחדת ממנו...

מקסימום יקרה משהו ואמות

בין כה וכה החיים שלי לא שווים שום דבר

אני צריכה לתפקד כרגיל, אני לא מסוגלת. הניחו לי כבר

איך אהבתי להיות קצת לבד

איך היה בכלל פעם