הכל חדש ונוצץ

אל תתעצבני אמרה לי העובדת הסוציאלית של נאמן

וכי יכולה אני שלא להתעצבן?

הדירה של הדודה לא ראויה למגורים. ז.א. שצריך למכור אותה למי שמוכן או לספוג ארנונה. זה היה מקור ההכנסה היחיד שלי ועכשיו גם הוא איננו

הצו ירושה עדיין בושש. הדירה כבר לא שלי ממה אני אתקיים אני לא יודעת. 

עדיין אפשר אולי להשתמש במכונית של סבתא אבל הקרימר הזה לא עונה.

כל הדברים האלה אולי זה לא סוף העולם אבל מעצבנים לאללה.

ואולי בשעה שאני כותבת שורות אלה אולי אפשר לראות גם טוב בתוך כל החרא. 

שוחחתי עם הדודים בגרמניה. כן, הם עוד חיים. בקושי. הדודה כבר בת 93 לא לגמרי צלולה. הדוד עוד מעט בן 95 עדיין צלול כתמיד. הוא אמר שאמא ואחותי כבר לא מתקשרות ולא אומרות עלי דברים איומים. אמא כמובן מתה ואחותי כועסת על שהם נתנו לי את הדירה. מה שאומר שכושר השיפוט שלה הוא לא הכי בעולם. היא רוצה דירה קטנה ועלובה שכל הזמן התקשיתי להשכיר. טוב, מעניין מה היא היתה עושה ממנה. אולי היא יותר מוכשרת ממני בתחום הזה. היא בקשה מהם כסף. למרות שהם עם רגל אחת בחוץ. אז הוא מאמין לי סוף סוף שהיא מפלצת שרואה רק כסף? לא יודעת. מעניין איזה דברים איומים הן אמרו עלי הנבלות. 

העוד רוצה ללכת אתי ליח׳ הסיוע המשפטי. 

החייזר חגג את יום הולדתו כל הסופשבוע. הוא אירגן מסיבה לחברים בבית של החברה שלו, הם באו ואכלנו במינה טומיי, הוא והחברה שלו ואני, בערב הם הלכו לראות מופע. הוא החברה שלו אמא שלה ואחותה או 2 מאחיותיה. קצת היה לי עצוב שלא הוזמנתי גם אני אבל כנראה שעוד לא הגיע הזמן לכך.

סוסון בארהב באמת הגיע הזמן לשמוע ממנו.

אני צריכה לראות גם את הטוב. אני לא יודעת איך