הכל חדש ונוצץ

אירוע רודף אירוע בקצב שקשה לי להדביק

שלשום הלכנו לראות האם כצעקתה, כלומר האם מצבה של הדירה הוא באמת כה נוראי שאין לי ברירה אלא למכור אותה. לא הגעתי לשום מסקנה. ראיתי את הבית. וכמו שאמרתי הקטסטרופה נובעת מהתיקונים אותם ביצע האיש של הדיירת הקודמת. הוא הרס את הקיר ובכך איפשר נזילת מים מכל כיוון. עכשיו לכי תמצאי אותו. בכל מקרה נזילת המים באה מבחוץ וזה עניין של כל הבניין. לא רק שלי. ואפילו אם הדיירים לא רוצים לשלם בית המשפט יעשה זאת. התיקון יהיה בצו בית משפט אם ועד הבית יעשה בעיות. השאלה רק אם יש לי סבלנות לכל זה. אם לא כדאי למכור ככה ואת הראש ישבור בעל הדירה החדש ואני אקבל את הכסף. לא יודעת. 

אתמול שלחתי את הבן שלי למגרש הגרוטאות להציל את סידור התפילה מן האוטו של אמא. כשלקחו את האוטו קבלתי התראה של חודשיים. כלומר אמנם לקחו אותו ב 16.11 אך נתנו לי ולאחותי זמן להחליט מה יעשה בו. להציל אותו שוב ולשלם את הוצאות הגרירה והאחסון, לוותר עליו ולשלם רק את הוצאות הגרירה או לא להגיב והוא ישלח לגריטה. למה אחותי נכנסת לכל העניין הזה? כי האוטו הוא של אמא ואחרי מותה הוא שייך לשתינו. הבן הגיע לשם, לא היה שום אוטו. אחותי חתמה על ויתור עוד ב11.11 וזה כמובן מעלה תהיות. אם האוטו הגיע לשם רק ב16.11 איך היא ויתרה עליו ב11.11? הבן שלי הגיע למסקנה שאחותי דווחה לעיריה ולמשטרה שהאוטו מפריע ולא מגרש החניה שהוא עמד בו. אני לא יודעת. אולי היא קשורה מההתחלה למצב של האוטו. אולי מרגע שהבן עשה תאונה היא לחצה על השמאי ההוא שיקח את המסמכים ויקבע טוטל לוס אפילו שתקנתי אותו. אם האוטו שלה והאוטו של אמא היו מבוטחים אצל אותו סוכן יש להניח שכך היה. אני חטפתי מצב רוח מכל העניין. איך לכל הרוחות היא נכנסת לכל תחום בחיי ועושה שם שמות. אם היא רק מוצאת פתח היא נכנסת. אולי זו מסקנה מרחיקת לכת אבל במצב שלנו אין לדעת. אני מרגישה נרדפת וזה מפחיד אותי. אני לא באמת יודעת מה מידת המעורבות שלה בכל דבר אבל עד עכשיו אצבעותיה הארוכות היו בכל פינה. אם רק היה סממן משפחתי היא כבר היתה שם. אני מקווה שהיא לא נמצאת גם בקשר עם המתווך דירות. מי יודע? גם אליו הגעתי דרך אמא ואחותי בעצמה סוכנת נדלן. זה נשמע מופרך אך הכל יכול להיות. מצד שני אני חושבת שמחשבותי הרחיקו לכת. סהכ הגענו למסקנה שאין מה לעשות עם האוטו הזה. אפילו רצנו אחר משה קרימר הזה... אולי אפשר היה לעשות יותר אבל שנה שלמה הוא עמד במגרש חניה כאבן שאין לה הופכין, גם אנחנו החלטנו לוותר עליו וכל מה שלא הצלחנו לעשות זה להציל את סידור התפילה של הורי. אולי הוא אצל אחותי. בסהכ כל מה שייך להורי זה טמא. אני לא באמת צריכה את סידור התפילה הזה. היא אחראית לחיסולו לא אני. בכל זאת עם הסבר או בלי הסבר אני על הפנים 

יש עוד משהו, עוד נושא אבל מספיק