הכל חדש ונוצץ

אני מביא אוכל לחברה שלי. שמתי אותו במקרר. אמא שלה הביאה אותו עכשיו ומחר אני נוסע אליה

טוב, אפשר לטעום קצת?

לא האוכל הזה מיועד רק לה. 

חשבתי על זה שיש אוכל אצלי במקרר ואסור לי לנגוע בו. הרי זה אבסורד. זה אצלי במקרר, לא שאלו אותי אם אני מסכימה לאחסן אוכל במקרר שלי. מן הראוי שהיו שואלים אותי. זה הרי לא מקרר ציבורי. זה המקרר הפרטי שלי. אני יכולה לזרוק הכל אם אני רוצה. מה כבר רציתי, קצת לטעום? ואולי אם הגברת היתה חכמה היא היתה מכינה משהו גם לי. זו לא טרחה גדולה. האוכל כבר מוכן. רק שאטעם קצת. בשביל הנימוס. והרי היא לא אסרה עלי לאכול. הוא החליט. הבן שלי. ואני לא שואלת אותו. זה במקרר שלי ואני אטעם. אולי זו חזירות אבל זה מה שאני .חזירה.

אז לטעום או לא לטעום זו השאלה