הכל חדש ונוצץ

היום אנחנו נפרדים מהחתולות. איזה אישה נענתה למודעה שחייזר פרסם והיא באה לראות אותן.

אני לא כל כך רוצה להפרד מהחתולות אבל אין ברירה. אי אפשר להחזיק בבית צפוף עוד 2 חתולות, להאכיל אותן, לנקות אחריהן, לעצור אותן בזמן שהן משתוללות. אולי אפשר אבל אני לא יכולה. שום דבר אני לא יכולה. אולי אני מוותרת לעצמי. אולי אני יכולה אבל אין לי חשק. נפרדתי מדירה כי אני לא יכולה היום אני נפרדת מהחתולות כי אני לא יכולה ממה עוד אפרד.

אני לא יודעת ממי מהן אני אפרד. משתיהן יחד, מהאמא ליצ׳י, מהבת האפורה שקראנו לה wawa כי כך מכנה אותה האם או מאף אחת. קשה לי לדמיין את הבית בלעדיהן. התרגלנו. ליצי חתולה קשה אבל הבת שלה משגעת. ככ מתוקה. בטח ירצו אותה. יקחו אותה ואז נשאר רק עם ליצי המכוערת. ואולי יקחו את ליצי. הבת שלה תשאר פה לבד. בטח תחפש אותה . לא יודעת, זה המקרה הקל אבל קשה לתאר את הבית בלי ליצ׳י. כבר כמעט שנה היא פה לטוב ולרע.

אני רוצה את שתיהן אך אני לא מסוגלת לטפל בהן.

מפחידה אותי גם התגובה של הילדים. סוסון התרגל וחייזר אולי לא ירצה לחזור הביתה. החתולים זה מפעל שלו. הוא הביא את ליצי ואני כל הזמן קטרתי לו. אמרתי כל הזמן לא יכולה לא יכולה לא יכולה. הוא עשה הכל. קנה אוכל, נקה את הקקי רק שיש לו עוד עיסוקים והוא לא יכול להקדיש את זמנו רק לזה. רוב הזמן הוא לא בבית והנטל עלי. בקיצור לא יכולה. אולי זה עצוב אך אין ברירה.

...בסוף לא נפרדנו...