הכל חדש ונוצץ

בלכתי ליחידת הסיוע בפעם הראשונה במחזור הנוכחי הסתבר שיש לי שעה זמן. ומה עושים בזמןן הזה? שותים קפה. חיפשתי את הקפה הקרוב, נכנסתי למקום שהיו לו גם כסאות בחוץ ובקשתי קפה. ׳קפה אין לנו׳ אמרה הגברת ׳את רוצה לראות מה יש לנו?׳ טוב נראה. הגברת חשפה מגשים מלאי כל טוב. קציצות ובשרים להתכבד. נראה טוב אמרתי ונשארתי. התישבתי לי על כסא בחוץ, התחממתי בשמש, קבלתי סלטים ולחם שחור, בקשתי עוף והמתנתי. קיבלתי מנת עוף בבישול ביתי טעים להפליא וכוס תה לקינוח. שילמתי 45 שח והלכתי לעיסוקי הלא כל כך נעימים. היה לזה טעם של עוד ואכן בביקור הבא ביחידת הסיוע שיריינתי לי זמן לאכול שם. הפעם השניה לא היתה מאכזבת. שוב אותם מגשים מלאי כל טוב מונחים על פתיליות, רק עכשיו שמתי לב, תכולה שונה. הפעם הזמנתי קובה סלק ועוף בחצילים. זו הפעם הראשונה שטעמתי קובה סלק. אולי אכין קובה סלק. זה נראה כמו קובה בחמיצה. איך שלא יהיה גם הפעם יש לזה טעם של עוד.

נכון שהמפגש עם אחותי היה טראומטי, אבל איך אומרים בכל דבר רע יש משהו טוב. כן, אני מתאוששת מהמפגש עד המפגש הבא בסוף מרץ. עד אז אני מקווה רק דברים טובים שיקרו