הכל חדש ונוצץ

יאנוש היה המפקד שלי. ההתקלות היחידה שלי איתו היתה כאשר בקשתי אישור ללמוד במכינה בבאר שבע כאשר לא היתה לי משמרת. הוא אישר מיד. למען האמת חששתי לבקש ממנו. הוא רק נכנס אז לתפקידו כמפקד חטיבה 7 שהיתה ידועה בחוקי משמעת קשים וחסרי הגיון. הכי סביר שלא היה מאשר. למה? ככה. כי היה נהוג לא לתת לחיילים שום דבר. אבל הוא אישר ובכך קנה את עולמו אצלי. 

יאנוש הצטייר כמפקד לא שגרתי ואכן כך היה. לימים כשהשתחררתי מחטיבה 7 הוכיח זאת בזכות נצחונו הגדול על האויב הסורי. במשך כל חייו טען שבמלחמת יום כיפור נצחנו נצחון גדול שלא היה כמותו. אני לגמרי מסכימה איתו. אנחנו במרוצת השנים הפנמנו את המלחמה הזאת כתבוסה. זו אינה תבוסה. לו היינו מובסים לא היינו כלל. סיימנו את המלחמה כאשר אנחנו קרובים לדמשק וכבשנו את אפריקה. חצינו את התעלה וכתרנו את הארמיה השלישית. איך נצחון כזה הפך להיות תבוסה אינני יודעת.

לאחר מכן הוא נעלם לי. זכורה לי רק התבטאות אחת שלו באחד ממבצעי עזה. זבנג וגמרנו הוא אמר. אנחנו יותר מדי מתבכיינים ושומרים על המוסר. גם כאן הוא צדק. ועכשיו הוא מת. כמו רבים וטובים מהדור ההוא

יאנוש היה מילדי טהרן. מאותה עליה שאמי השתיכה אליה