הכל חדש ונוצץ

ושוב פעם ב-4 שנים זה קורה. מה כבר עברו 4 שנים? מסתבר שכן ואפילו קרו המון דברים ב-4 שנים האלה. רובם לא הסבו לי אושר גדול. אבא מת אז ואז אחותי התחילה להשתלט על אמא, לרוב מאחורי הקלעים עד שיצאה עם עובדה מוגמרת. במשך הרבה זמן הן חיפשו דירה. עד שאמא הודיעה לי שהיא עוברת ושאלה אותי מה דעתי. אבל למעשה היא פעלה ללא לאות כל הזמן, אחותי. אני זוכרת שבקרתי את אמא וחשבתי: הנה אני רצה וקופצת ואת בקושי זזה. אבל היום אני כבר לא רצה וקופצת. אני בקושי זזה והיא לא זזה בכלל. רק הנבלה הזאת זזה כרגיל וזה מטריף את דעתי. אני מקווה שב-29 לפברואר הבא גם היא תפסיק לזוז. אמן.

בינתיים זה 29.2.2016. הוא רק התחיל. חבל שהתחלתי אותו עם המשפחה שלי. משפחה. יש לי רק אחות וגם זה אין לי. חצי מת חלק לא מתפקד ועל אלה שחיים איני יודעת דבר. רק אני והבנים. וכך אני מתחילה את היום המיוחד הזה. אז נעבור לפרוזה.

השעה 00:40 והבית נם. החתולות ישנות סוסון ישן חייזרון עובד ובקרוב גמני הולכת לישון. עם הipad. מאז אני חולה אני הולכת לישון עם הipad. עם facebook, candy crash, ושאר ירקות. גם עם משקפי קריאה. סוגרת את הדלת מפני החתולות ונמצאת בעולמי הקסום. הלילה יש אוסקר. חשבתי לראות בסוף ויתרתי.

בוקר טוב בוקר טוב. הדלת עדיין סגורה. אני עדיין במיטה. לפני שחליתי כבר ב-6:00 בבוקר הייתי על הרגליים. כותבת את עצמי לדעת. עכשיו כל בוקר צריך להקים אותי בכוח. רק העצבים מקימים אותי. סוסון יצא לעבודה. ביקש שאביא לו תרופה נגד אפילפסיה. אני אקום. יש לי מה לעשות היום. החייזר עדיין במיטה. כרגיל מדבר בטלפון. לו אין נקיפות מצפון על כך שהוא במיטה.

זהו. אני קמתי. חייזר עוד לא. עיתון. שחור ופתור. סודוקו. כמו פעם. רק שקמתי בסביבות 10:00.

11:00 יצאתי לדרכי. כמו כל יום התלבטתי מה ללבוש. העניין עם הלבוש זה קטסטרופה אמיתית. קניתי לסוסון את התרופה, הלכתי לקופח כדי להוציא דוח על מצב רפואי. אני צריכה את זה להשתלות ומשם לגרנד קניון. קניתי לי iphone סוף סוף אודם ואיפור לעינים. כמו כן נסיתי שוב מולטיפוקל במקום אחר. בשנה שעברה החייזרון הצטרף אלי למן נסיעה כזאת. הוא היה לוקח אותי לבית מרקחת לקופח לגרנד קניון, השנה אני לבד. זה לא אומר שאני בסדר. אפשר גם לבד אבל עם מלווה זה יותר נעים. לא יודעת מה לומר על זה. קנחתי במרק אצל פרנגליקו חזרתי הביתה ב-3 ומשהו. אף אחד לא בבית.

סוסון חזר הביתה עם מצרכים והלך לישון

גם חייזר חזר הביתה אכל משהו ומיד הלך

6 עם עודד בן עמי. 8, די עייפתי ביי.