הכל חדש ונוצץ

יום לא טוב היה לי אתמול. כאילו שוב העולם בכיאוס. אבל אני יודעת שאתגבר.

ראשית לא ישנתי טוב בלילה כלומר לא ישנתי כלל. 

פירקתי את המזגנים בדירה של הדודה והבאתי אותם אלי הביתה. שילמתי 600 שח לטכנאי שעשה זאת. שאלתי את עצמי בשביל מה אני עושה את זה. עכשיו המזגנים יתפסו מקום בבית הקטן שלי וספק אם אשתמש בהם בכלל. נכון. הם מזגנים חדשים. נוף חריג בדירה המתפרקת של הדודה אבל מה אני הולכת לעשות איתם.

החייזר בא אתי לדירה של הדודה. ׳חבל שלא גרתי כאן׳ הוא אומר. ׳כן חבל׳ אמרתי. הוא הסתכל בדירה ואמר ׳זה מקום טוב׳ מה לעשות. זה מקום טוב אבל היה צריך לאהוב אותו. אם קצת מאמץ אולי אפשר היה אבל זהו. נמכר. לטוב ולרע. לא שלי יותר. ועכשיו מה שנותר הם 2 המזגנים האלה שהכנסתי כאשר היו לי תוכניות אחרות לגבי הדירה הזאת. אני נורא שונאת שאומרים חבל ש.... ׳נתתי לך לגור שם למה לא גרת?׳ רצית ממני כסף - לא, לא רציתי ממך כסף אבל במקום לגור שם הכנסת לשם את החברים שלך ומהם רציתי כסף - אני לא הבנתי את זה ככה. אי הבנה. לא. שום אי הבנה. 

זהו. זה נמכר. עשיתי עם הכסף השתלות שיניים, כיסיתי לו את ההלוואה, חזרתי לפיתוח קול, הלחץ השתחרר. אין דירה יש כסף. אולי גם אין צרות. עכשיו יש אבל זה יגמר. עכשיו זה לא ככ נעים אבל יהיה בסדר

החתולונת האפורה wawa עברה אתמול עיקור. כמעט מתה מזה. חשבתי רק אילו היינו גרים בקומה ראשונה היא לא היתה צריכה לעבור את זה. ושוב חשבתי על הדירה ההיא. המחשבה שלי לא כלכך רציונלית. הכל היה בסדר אילו. אילו לא היו נכנסים לשם מים...

היום יום המעשים הטובים. שוב יום משהו. עשיתי משהו טוב היום? כן, קמתי, סידרתי את הבית, בטח שזה מעשה טוב ונחתי. אמנם זה מובן מאליו אבל זה לא. אני אחראית על זה שהבית מסודר. לולא אני היה הברדק מגיע לשמים. עם אירוע מוחי שום דבר לא מובן מאליו. אני גם צריכה להשגיח על החתולה.