הכל חדש ונוצץ

הקטע הזה הוא הפרק השני מתוך הסימפוניה השביעית של בטהובן

במקרה הוא נכנס לשאלון בפייסבוק וזה מה שיצא.

דווקא מתאים לי. גם מזכיר לי נשכחות

היו אלה ימיה הכמעט אחרונים של סבתי עליה השלום.

אני הייתי אז נערה הוללת. היא לקחה אותי לקונצרט.

כבר לא ככ עניינו אותי קונצרטים. יותר עניינה אותי מוזיקה עכשוית של פעם

ובכל זאת היצירה הזאת היתה חודרת שריון

תמיד אזכור את סבתי האהובה.

זוכרת איך הלכתי איתה לקונצרט. פעם ראשונה בחיי שהייתי בקונצרט מבוגרים.

והיום הדירה של הדודה עברה לבעליה החדשים

הדודה שלי היא בת שלה...

לאט לאט יותר ויותר דברים הופכים להיות זיכרון.

זהו מעין רקוויאם לסבתא

גם יש לי משהו לומר על רקוויאם אבל בפעם אחרת

יהי זיכרה ברוך