טוב, הדברים הגדולים הסתיימו או בפסק זמן.
את הדירה מכרתי קיבלתי את מרבית הכסף, השאלה מה עושים עם זה איך שומרים עליו ואיך חיים בכל זאת.
טוב, חזרתי לפיתוח קול, עשיתי השתלת שיניים, קניתי לי iphone סוף סוף. חשבתי על חופשה מפנקת אך היא לא יצאה אל הפועל. יש לזכור שיש הבדל בין הרצוי למצוי. אולי מבחינה כספית אני יכולה לנסוע, מבחינה אישית לא כל כך. שכן התופעות והמגבלות של האירוע המוחי עדיין קיימות. למעשה לא פחתו במיל. את כל הדברים הגדולים האלה אני מנהלת תחת אירוע מוחי. גם את מכירת הדירה וגם את המשפט על הירושה. בסהכ הכל הולך לא רע. מהדירה נותרו כמה ספיחים. הצקים החוזרים של הדיירת, אישור מס שבח והמזגנים האלה. כן המזגנים. לקחתי אותם הביתה אך מסתבר עפי החוזה שהייתי צריכה להשאיר אותם שם. הקונה אמר שיבוא לקחת אותם. לא בא ולא בטיח. אז אני לא ממש יודעת מה לעשות איתם. בינתיים הם מחכים. השאלה הגדולה שוב היא מה לעשות עם הכסף. אולי לקנות דירה אחרת במצב יותר טוב, אם יש בכלל אפשרות כזאת. בעצם שוב יש לי כאב ראש. הבעיות לא נפתרות רק מתחלפות אבל בניגוד לכל השאר אלו הן בעיות טובות. אפשר גם לא לעשות עם זה שום דבר. זו אופציה שכדאי שתלקח בחשבון למרות שהיא לא מקובלת. אולי אחליף את האוטו. הגיע הזמן. אולי אטפל בעצמי יותר. לא יודעת... בינתיים אני יוצאת מחר לטיול עם נאמן וצריך להתכונן לו.
בינתיים הכל קל יותר, פחות מאיים. רק האירוע המוחי הזה, ככ חבל, הוא היה ככ מיותר. עכשיו הקיץ בפתח אבל גם השנה היה לי חורף קשה. התזוזה ממקום למקום קשה עלי. קשה לי להתלבש. קשה לי. אני עושה הכל או כמעט הכל אבל קשה לי. אם קודם הכסף היה מגבלה עכשיו אני מוגבלת פיזית. טוב, נצטרך לחיות עם זה. אין ברירה. להוציא מזה את המיטב...
נראה איך נתגלגל...