הוא עדיין לא עזב את הבית אבל הוא בדרך וזה מרגיש לי נורא
האם כך מרגישה כל אם לפני שהיא נפרדת מבנה?
אני זוכרת ששאלתי את אמא בזמנו איך הרגשת והיא אמרה מצויין
על כל פנים לא מרגיש לי טוב עם זה כלל
והרי זה הדבר הכי טבעי שיש הילד הכיר בחורה ועוזב את הבית.
היא כרגע עושה איזו התמחות בחיפה והוא כל לילה ישן אצלה.
וכשאני רואה אותו אורז ונוסע לשם הלב שלי מחסיר פעימה
לא חשבתי שזאת תהיה ההרגשה. חשבתי שאשמח.
הנה בני הגיע לפרקו ועוזב את הבית. אני כבר כמעט לא רואה אותו.
אולי מרגיז אותי שהם ישנים שם ולא פה אבל הבית קטן וצפוף היא לא יכולה לישון פה בקושי הוא יכול לישון פה.
בשנה הבאה הוא הולך ללמוד בירושלים
אז לא אראה אותו בכלל
ואני חוזרת להתחלה. אשאר כאן רק עם סוסון
2 אנשים דפוקים בראש.
אולי זה כלל לא מאורע משמח שילד עוזב את הבית.
בשביל מה גידלתי אותו. בשביל מה השקעתי .
את הפירות לא אני קוטפת
אני רק בית גידול. החממה שבה הוא גדל.
אני נותנת לו את הכלים. עכשיו הוא משתמש בהם
אני צריכה להגיד לו דרך צלחה
אבל אני רוצה להגיד לו אל תלך
תרצה אתר ביטאה את זה יותר טוב בבלדה על נערי שגדל