השבוע התחיל טוב אבל המשיך לא כל כך
ביום שלישי החלטתי לקחת את אחת התרופות שרשם לי הרופא
גם חייזרון לקח אותה בזמנו והפסיק כי היא גורמת בחילה.
לקחתי והקאתי את הנשמה. עד עכשיו יש לי בחילה.
לא סתם הקאתי. הייתי מנוטרלת. לא יכולתי לעשות דבר. ממש כמו לפני שנה.
היתה חזרה של המקהלה, לא הלכתי
בכל זאת ראיתי כמה התקדמתי. אני נוהגת, אני מדברת... לפני שנה עדיין החייזרון היה מסיע אותי.
מה שהכי זכרתי משום מה זה שאמא נפטרה, נשלחה אלי הצוואה ואמרתי לעוכרת דין שאין לי כוח לטפל בזה ואני נוטה לקבל את הצוואה כמות שהיא. ההיא התנגדה, הכניסה אותי למעגל שאני לא יוצאת ממנו עד היום. נראה לי שאני יותר מפוקסת ויש לי רצון עז להחליף עורך דין. כמה שהייתי אז חסרת אונים....
לקראת סוף השבוע התאוששתי קמעה.
הלכתי לבריכה של הטכניון
פגשתי שם את שלומציון
הרבה זמן לא ראיתי את שלומציון. חשבתי כבר שקרה לה משהו. לא סתם לא יצא לנו להפגש.
ושוב התחילה שיחה על המשפחה
ספרתי לה שלא קיבלתי כלום
אמרתי לך תזהרי - היא אמרה
אמרתי - שטויות. ידעתי שלא אקבל כלום. אמא אף פעם לא אהבה אותי.
האנשים האלה שיקרו כל הזמן - אמרה כך כלאחר יד.
בהתחשב בהיסטוריה שלי ושל שלומציון הרי זו התרעננות לטובה שלא צריכה לעבור כלאחר יד
סוף סוף מאמינים לי. השאלה אם גם בבית המשפט יאמינו.
היא לא עושה כלום העודית הזאת וזה ממש מציק לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@