לקחתי היום פסק זמן מההכנות שהטריפו אותי
באמת שזה כיף לנסוע לחול אבל ההכנות ההכנות
וכשיש ברקע דברים אחרים אני בכלל מאבדת את הצפון
כן, מחר יש לי פגישה בים עם נאמן ופתיחת הזמריה בעכו ואנחנו מופיעים שם.
לא ידעתי איך זה יסתדר ביחד. לכאורה הם רחוקים. בזמן.
אבל אני עדיין לא נוסעת עד עכו ולכן הייתי תלויה בחברת מקהלה שרצתה להגיע מוקדם.
זה ממש לא התאים לי. ממש נטרפתי.
ואז כאמור לקחתי פסק זמן
לקחתי את סוסון ונסענו לחווית הרוכבים בבית אורן למסעדה קאט באלו.
זכרתי את המקום לטובה. הייתי שם ב-2 בת מצוות, הייתי שם בסתם שבת אחת והיה אוכל נורא טעים
אבל כשבאתי היום הכל השתנה
המסעדה סגורה בשבת בגלל ענייני כשרות ומגרש החניה נעלם לגמרי
במקום זה יש דברים אחרים
המסעדה פשוט יצאה החוצה. ההגשה בה כמו באירוע אבל אין אירוע. האירוע הוא אני
ובמקום מגרש החניה יש קמפינג.
מן מחנה כזה שמכיל כמה אוהלים ממוזגים או קרוונים
מתקן קפיצה רטוב עם בריכת שחיה קטנה
שירותים, מקלחות... ממש חו״ל, והנוף מסביב... wow
לא התכוננתי לשהות שם הרבה זמן ולכן לא רכבנו על סוסים ולא קנינו מזכרות
חזרתי הביתה לכל הסידורים וההכנות
מתקשרת הבחורה שאני אמורה לנסוע אתה ואומרת שיש אחת שנוסעת מאוחר אולי אני רוצה לנסוע אתה.
בטח שאני רוצה
וכך זה הסתדר... ירדה לי אבן מהלב. אולי סלע. אולי הר