הכל חדש ונוצץ

אז נסעתי וחזרתי מרומניה

לקחתי טיול מאורגן קטן ודי זול. העיקר לנסע כבר

אבל נדמה לי שזה גדול עלי וזה די מייאש.

זה כבר היום השלישי שאני שוכבת במיטה ולא מתפקדת. עד עכשיו גם לא יכולתי לומר שום דבר.

הטיול עצמו קטן, נחמד, מקומות יפים, ברשוב, ואללה אני כבר לא זוכרת מה עשינו או מה היה שם. היינו בבית כנסת אם אני לא טועה, לפני זה היינו בפארק רבין, כן כן יצחק רבין שלנו והיינו באיזו כנסיה. מה שהכי זכור לי שהביאו אותנו לאיזו כיכר התיישבנו ואכלנו משהו ואחכ הגענו למלון. קבלנו חדר חבלז, סוויטה 2 חדרים. מיטת אפיריון. גם האוכל היה לא רע. 

למחרת המצב רק הדרדר. התחלנו אצל דראקולה, זה בסדר ואחכ היינו אמורים ללכת למסעדה אבל הקבוצה לא רצתה. הם העדיפו קניון. זהו כאן הגיעה לידי ביטוי חיבתי הידועה לטיולים מאורגנים. אני לא עושה את מה שאני רוצה. אני עושה את מה שהרוב רוצה ואם כל הטיול היה תלוי ברוב הרי שהייתי מבלה כל הזמן בקניון. אני לא מבינה מה צריך לנסוע לחול בשביל להיות כל היום בקניון. כל הקניונים אותו הדבר. אותם מותגים אבל עושים את מה שהרוב רוצה וכך במקום ללכת למסעדה הלכנו לקניון ואכלנו במקדונלד. חבל. לו לפחות היינו נשארים בשוק של דראקולה. היה שם מכל טוב. מזכרות, חולצות רקומות, אוכל מגוון. 

וכך מרוגזים התחלנו את יום המחרת. יחסית היה דווקא בסדר. עדיין טיילנו בקרפטים עדיין נוף יפה.

אבל המצב כאמור הדרדר. עזבנו את הקרפטים, נסענו לבוקרשט, מזג האוויר שחייך אלינו עד עתה פחות או יותר התקלקל. שוב מצאתי את עצמי בקניון ולא ראיתי דבר מלבד קניון. קבלנו מלון אחר פחות אטרקטיבי ובערב יצאנו לערב פולקלור. סתאאם. סוסון ממש השתעמם והחליט לחזור לבד למלון. כשחזרנו לא ראיתי אותו שם. התקשרתי אליו בפלאפון, הוא ענה לי, מיד אחרי זה הגיע לחדר בלי הפלאפון. איפה הפלאפון אין איש יודע. זה היה פלאפון חדש בן שבועיים בלבד והוא הלך לאיבוד עם כל התמונות. זה גמר לנו את המצב רוח. לגמרי.

זהו. נותר עוד יום אחד בבוקרשט גם אותו מרחנו באיזה קניון. כאבו לי הרגליים מכל הקניונים האלה ובסוף גם לא קניתי כלום מלבד אוכל וקפה. יסלח לי החייזרון שלא הבאתי לו שום דבר. זהו ועכשיו צריך להמשיך הלאה