זה כמה ימים שאני עפה על החייזר במלא העוצמה.
כן שוב. זה קרה כשהוא חזר מירושלים, הרים טלפון והודיע שהוא בקריות. ואין לו זמן לבוא לבקר.
אמרתי הלו, מה זה צריך להיות. כתבתי לו בווטסאפ שהוא מוזמן לקחת את חפציו ולעבור לקריות עד שהוא עובר לירושלים.
הוא בא הביתה בשצף קצף ואמר אני עדיין חי כאן.
וכאן התחיל שוב ויכוח, כרגיל. הוא חי כאן אז למה הוא שם ולמה את החברה שלו לא ראיתי מאז מאי.
הוא אמר שאין סיכוי שיביא אותה לכאן. כי הבית קטן ואין לו מקום לישון וסוסון עושה בעיות כשהיא באה ובלה בלה בלה
הוא נשאר אותו יום בבית ואחכ שוב נעלמו עקבותיו.
רק לחשוב שבשנה שעברה פרגנתי לו על כך שעזב את אוסטרליה כדי לעזור לי.
האמת איני יודעת כיצד לנהוג בו.
אני יודעת שאם לא ישתנה כלום בסופו של דבר נתנתק.
טוב, אני מורגלת בהתנתקויות.
ניתקתי מהורי, ניתקתי מאחותי, ניתקתי מכל המשפחה המורחבת ויש כזו, חלקם אני סתם לא בקשר אבל אפשר לחדשו
אז גם מהבן אני מתנתקת.