הכל חדש ונוצץ

לא, לא, אוגוסט העמוס לא נגמר עדיין. 

2 אירועים היו. אחד מהמקהלה ואחד מנאמן

האירוע מהמקהלה היה חגיגת יומולדת 80 למישהי מהמקהלה.

סוף סוף אני יודעת בת כמה היא. היא הסתירה את גילה בקפידה. ידעתי שהיא מבוגרת ולא הופתעתי אם כי היא נראית צעירה מאוד וחיונית מאוד וזזה כמו אחת בת עשרים. טוב, יש כאלה. גם אפי נצר כזה, אני כבר לא אהיה כזאת. לפני שנתיים עוד חשבתי שכן...

הקיצר עשו לה חגיגה נוסח חיים שכאלה. עמוס אטינגר הנחה. הוזמנו עשרות אנשים שמילאו אולם שלם. ככה חוגגים 80. לא כפי שאנחנו חגגנו. מי יודע בעצם. הם חגגו רק אני לא הוזמנתי. טוב, לא חשוב. 

בכללי עם כל הטררם היה די משעמם. טוב התוכניות של עמוס אטינגר אף פעם לא ממש עניינו. הרבה מלל. רגע שיא היה הופעתה של מקהלת רינת, או יותר נכון מה שנשאר ממנה. ולמרות שהיא התפרקה לפני שנים ורוב הזמרים קשה לאתר אותם היא נשמעה נפלא. אנחנו בכלל לא הופענו למרות שהתכוננו להופיע. קצת אכזבה שהרי היא שרה במקהלה הרבה שנים. לא נמצא לנו מקום? לא חשוב. עוד שיר פחות שיר לא חשוב.

העיקר שהייתי שם.

האירוע השני של נאמן. נפגשנו בבאולינג. אשתו של אחד החברים נורא אוהבת באולינג והיא אירגנה אירוע סופשנה. אז שחקנו ואכלנו כיד המלך וזה סך הכל היה די מפתיע. הנה גם הנכים שמחים. כי לידיעתכם נכה זה לא חצי בנאדם. נכה זה לא בנאדם בכלל. תשאל את הנכים ויגידו לך...