הכל חדש ונוצץ

מהפייסבוק הכניסו אותי למצב רוח נוסטלגי במיוחד

איש אחד העלה כרזה משנות ה-30 בה הוא מספר שהבית של סבתי המנוחה היה פעם בית הבראה לילדים בניהולם של שכניה זל

אני זוכרת את השכנים האלה. הם היו רופאים. אני לא זוכרת שהם היו רופאים. לא זכור לי גם שהיה שם מעון וגם לא דיברו על זה אבל גם לא זכור לי שום דבר משנות ה-30. ההורים שלי אז היו ילדים קטנים שחיו בפולין, כא במקומו. עוד לא היתה שואה, אבל הבית כבר עמד על תילו והשכנים כבר גרו שם. wow. 

הרבה ביליתי בבית הזה בילדותי. אין ספור סיפורים אני יכולה לספר ממנו. איך ואיך ואיך, פשוט איני יודעת מה לספר קודם ואת מי זה מעניין בכלל. אני זוכרת את המרפסת הגדולה שעצי האורן נכנסו לתוכה ועשיתי שרשרת ממחטי האורן. אני זוכרת את המטבח, החדר הקטן, החדר הגדול עם המרפסת. זו היתה דירה גדולה. סבתא שלי היתה גרה רק בחלק ממנה. היו שם עוד 3 חדרים וגרו שם אנשים אחרים. סבתא גרה שם בשכירות. לאחר מותה לא הייתי בבניין הזה יותר. הייתי באה לשם עם אבא פעם בשבוע. היה כיף, סבתא מאוד אהבה אותי. הסיפור הזה נסגר ונאטם. ופתאום בא האיש מהפייסבוק והזכיר לי. תודה לך האיש מהפייסבוק.

ואם בנוסטלגיה מדובר אז עוד קטע. 

דליה גוטמן פרסמה סרט על ילדי טהרן. אמי מילדי טהרן. בנוסף פרסמה בפייסבוק את הרשימה המלאה של ילדי טהרן. לא מצאתי שם לא את אמי לא את אחיה ולא את סבתי. השניה. פניתי לדליה, היא הפנתה אותי לגידי פורז גידי פורז עבד עם צוות מחקר והם מצאו אותם. יש קצת הבדל בין הרישומים לסיפור שסיפרו לי. למשל אמא שלי עלתה מלבוב. אח שלה מניסקו. סבא שלי גם עלה איתם ולא נשאר באיזה קולחוז...

... טוב, צריך להתעורר מהנוסטלגיה עבודה רבה לפני, כרגיל, ספטמבר פה. מקווה שהנוסטלגיה תתן קצת כוח. אחרי הכל פעם אהבו אותי