הכל חדש ונוצץ

זה שבחיים הפרטיים שלי אתמול היה יום אסון זה פרט שולי. אני עדיין כאן ואני שורדת

אבל אני רוצה לכתוב על יום השואה הבינלאומי. מניין צץ? עד 2006  בכלל לא היה יום שואה בינלאומי. מצד אחד יפה שהעולם מתחשב בנו וזוכר אותנו מצד שני עוד יום שואה? לא מספיק לנו כז ניסן שבו הכל סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא כמעט כמו יום כיפור? ובכלל הנרטיב על השואה הפך להיות כזה גדול שאנחנו עוד מעט נשכח מה באמת היה שם. פתאום אנחנו הפכנו נאצים ובמקום לשלול את זה זה הולך ומתעצם. 

בתוך כל היום שואה הזה יש לנו ליכודיאדה. לא יודעת מה לומר. יש לנו כז ניסן וזה מספיק. מי זה העולם שיכפה עלינו יום שואה חדש? הרי כל יום יכול להיות יום שואה. השואה התרחשה במשך שנתיים. בשיאה. אי אפשר שכל יום יהיה לנו יום שואה. אבל מצד שני, אולי היה כדאי לדחות את הליכודיאדה. עם ישראל לא מקבל בדרך יפה שיש חגיגה ביום השואה. אמנם לא שלנו אבל בינלאומי