הכל חדש ונוצץ

מצב רוח ירוד ביותר. גם באישי גם מקומי גם לאומי.

עמונה - שוב פינוי של יהודים. נראה רק שפנוי אחד מקדים את הבא אחריו. כאילו היה פינוי ראו שזה לא נורא, רק כמה משפחות איבדו את הבית ועדיין לא הסתדרו. זה לא נורא ברמה הלאומית. עובדה. עושים עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. פעם מסיבות פוליטיות טהורות פעם מסיבות פוליטיות מקומיות והתוצאה היא אחת. יהודים מפונים מהבית. נזרקים לשומקום. ראינו את ההתנתקות, בשבילי זה היה שבר גדול. ועכשיו עמונה. לעולם לא עוד? לא ולא. לעולם עוד ועוד ועוד, וזה נעשה עי ממשלת ימין עלובה.

חיפה - שוב שריפה בחיפה. חיפה עולה באש. הפעם הכרמלית. לאחרונה שמעתי שבוצעו שם עבודות תחזוקה. לא משנה הגורם רק חיפה שוב עולה באש. עקבות השריפה בנובמבר עדיין ניכרים. אני עוברת באיזורים הירוקים לשעבר. היום הם שחורים. הריאה הירוקה הפכה לריאה שחורה. פה היתה חורשת האורנים הכי יפה בחיפה. עכשיו יש שם הר שחור וקרח. העצים השרופים נגדעו ונשארה שם רק אדמה חרוכה. אני עוברת שם אומרים שמכינים את השטח להשתלה אבל רואה שחור. תוך כדי כך אני שומעת על עוד שריפה רצינית. הכרמלית, הרכבת התחתית היחידה בארץ עלתה באש. עשן שחור התמר לאורך כל התוואי שלה מככר פריז עד מרכז הכרמל דרך כל תחנות הביניים, סולל בונה, הנביאים, גולומב, בכל העיר. ועכשיו מה, יתקנו אותה או שגורלה יהיה כגורל הקזינו, בריכת בת גלים, תחנת אגד - מה שהיה גן פורח הפך לעזובה. ומה עם נמל המפרץ ומיכל האמוניה...

הבית של הדודה - סתם הלכנו לאכול ועברתי לידו. פעם המקום הזה היה שלי. עכשיו הוא של מישהו אחר. שיפצו אותו הוסיפו מדרגות ומרפסת. עכשיו המקום הזה ראוי למגורים, נראה כפינת חמד. חבל. אילו היו לי 200,000 שח, אילו לא היה לי האירוע הזה שהחליש את כח ההתמודדות שלי, איזה מקום נהדר זה. איזה נוף יפה, איזה ים ושקיעות מצד אחד ומצד שני מסעדות כמו צפרירים 1 וקפה לואיז וכל מיני חנויות וקצת יותר רחוק גן שמואל. וזה היה שלי ועכשיו לא וגם לא יהיה. אסור להסתכל אחורה מה שנעשה נעשה אבל זה צובט קצת.