נו, אחותי, אני מקווה שאת גאה בעצמך ששמת את ההורים בבתי אבות והתעקשת על כך שישארו שם
כן, הכתבה על בית האבות הסיעודי בחיפה היכתה גלים. לא רק שם.
הורי הוכנסו לבתי אבות. שניהם נפטרו שם
אבי הוכנס לבית אבות לתשושי נפש. מחיתי על כך. לא היה עם מי לדבר. אחותי החליטה אמא לא התנגדה. אמרתי שהוא ימות שם. הוא חולה סרטן, הוא זקוק לטיפול אחר. הוא אמר לי: אמא לא רוצה מטפלת בבית. נראה שהוא השלים עם גורלו. הוא חטף שם זיהום אחר זיהום. לא הצלחתי להןציא אותו משם עד שמת. היה מסריח שם. החוסים היו עושים צרכיהם על הרצפה. אחת העובדות היתה צורחת. עובד אחר התייחס אליו לא יפה עד שהערתי לו שהאיש חולה סרטן סופני וכאן לא מקומו. אמא היתה באה כל יום מביאה לו בגדים. לא הלבישו לו אותם. ביקשתי ממנה: תוציאי אותו. היא התנדנדה אך אחותי היתה נחרצת. כן, הכל רשום כאן אך בעקבות הכתבה והסערה שהיא עוררה אני נזכרת שוב. יש אנשים שטוענים שבני המשפחות אשמים לא פחות. אני מסכימה. לולא אחותי התעקשה אבי היה מסיים את חייו באופן סביר ולא בצורה כה אכזרית. נכון שהאיש הזה התעלל בי בשנים האחרונות אבל את מותו קבעה אחותי.
גורלה של אמי לא שפר הרבה יותר. אמנם היא לא היתה בתשושי נפש אך גם היא בסופו של דבר סיימה את חייה בבית אבות כאשר גם היא חטפה זיהום. היא לעומת אבא לא היתה חולה במחלה סופנית כמו סרטן. סביר להניח שאם היתה בבית היא היתה היום עוד עמנו. פעם אחת היא נפלה שם וגופה היה מלא סימנים כחולים. יותר מאוחר כשחטפה את החיידק ההוא קלבסיאלה היו העובדים נותנים לה לאכול עם כלם למרות שהיו מגיעים לשם אורחים עם תינוקות. לי הם אמרו לא להסתובב שם עם כפפות כדי שאנשים לא ידעו שיש כאן זיהום. גם אמא רצתה הביתה אך זה היה בלתי אפשרי.
אומרים שבני המשפחה אשמים ואני לגמרי מסכימה. יותר קל היה להעסיק עובד זר בשני המקרים. טענתי הרבה לגבי זה אולי עכשיו ישמעו. אמנם הם מתים אבל אני רואה באחותי אחראית ישירה למותם. כך גמלה להם הבת היקרה שלהם.