זה שהמחשב והסמרטפון השתלטו עלינו זה לא חדש. מידי יום אני שומעת על התייעלות. אבל לי נראה שהכל נעשה קשה יותר עד בלתי אפשרי.
קחו למשל את הבנק. הסניף שלי נסגר. במקומו העבירו אותי לסניף אחר עם מס חשבון חדש. עד היום אנ׳לא זוכרת את מס החשבון. גם את הילדים העבירו. גם את המס׳ שלהם אנ׳לא זוכרת. יש לי ייפוי כח על שניהם.
והסניף החדש צפוף ולא ידידותי.
אחרי זה נסגרה הקופה. אם אני רוצה קופה אני צריכה ללכת לסניף אחר.
אני צריכה לשלם טסט. בעבר הייתי עושה את זה בסניף הדואר שלנו. גם אותו סגרו. אני אם כן צריכה לנסוע לבנק, או לסניף דואר אחר. רחוק מהבית רחוק מהלב. ובכלל גם דואר רשום אני צריכה להוציא מאיזה חנות שנמצאת במרכז נשר. לפעמים כתובת השולח קרובה מסניף הדואר. רק לעלות על הרכב ולנסע. מזל שיש לי רכב. אם הייתי נזקקת לתחבורה הציבורית הרי שבשביל לקחת דואר הייתי צריכה לחכות חצי שעה בחום או בגשם. הכי נחמד שהדואר הרשום הוא דוח חניה. בשביל זה לטרוח?
לא זה לא מצחיק. בגלל אותם שירותים דיגיטליים הפסדתי נסיעה לאוסטרליה. פשוט ניסיתי למלא את הטפסים דרך האינטרנט והם בקשו תמונה אותה לא יכולתי בשום אופן לצרף. שנה מאוחר יותר בקשתי מש.ע.ל שיעשו את העבודה הזאת בשבילי. אמנם קיבלתי ויזה אבל גם אירוע מוחי באותו זמן.
באמת האיטרנט נחמד. אני לא יודעת בשביל מי. זה ממש מתיש למלא טפסים שבעבר עשו אותם בני אדם מקצועיים. אני שמחה שהאינטרנט עובד כי רוב הפעמים שאני ממלאה טופס משהו לא עובד. או האינטרנט עצמו או שהשם שגוי או שהסיסמא שגויה. אבל קוראים לזה התייעלות. נו שוין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@