הכל חדש ונוצץ

לא נוח לי. כן עכשיו באמת חזרתי. לא נוח לי והשד יודע למה

האם החברה נעמה לי בטיול? האמת לא כל כך.

למה? מה היה לא בסדר? הרגשתי לבד. לא היה לי עם מי לדבר. אף אחד שם לא ממש חבר שלי. זו רק חבורה של מכרים. לפחות בשבילי. אני יודעת. אני אשמה שלא יצרתי קשרים יותר הדוקים עם מישהו/י . יש שם חברויות אפילו מהבית. 10 שנים אני שם ואין לי אף חברה או חבר. אנשים מתחלפים אנשים באים אנשים הולכים ואני לבד. לרוב זה לא מפריע לי  

2 אנשים מנסים להתחיל איתי בזמן האחרון שניהם לא באים בחשבון. האחד צעיר מידי והשני נשוי. אולי הם סתם מגלים נחמדות כלפי אבל אני לא מעוניינת.

הבן הצעיר ממשיך בהתנהגותו המנוכרת. מוזר שאני חשה את הניכור למרות שהוא משתדל שזה יהיה אחרת. אולי גם כאן אני קצת אשמה. הכל אצלו לא ברור וכל שעה יכול להשתנות. הוא בא לכאן? הוא לא בא לכאן? לכמה זמן? הוא למשל בא לסוף שבוע ואמר שהוא יהיה בבית חודש וחצי בערך עד תחילת הלימודים. היום הוא כבר ברחובות. למה? ככה. יש לו עבודה אין לו עבודה לא יודעת. כל שעה מתחלף הסיפור שלו. האמת אני מרגישה לחוצה שהוא פה. לא יודעת למה. כל הזמן יש לו בקורת איך אני מתנהלת. נכון. יש יותר טובה. אמא שלה. לא הוא לא אומר אך זו ההרגשה שלי. הכנתי לו שניצלים עם פירה כמו שהוא אוהב. הוא הלך לאכול שם. האמת זה מגעיל וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. אתה בוכה שאין לך אוכל בבית, מכינים לך ואתה בורח. אמא שלה דווקא הזמינה אותנו לראש השנה. אז אני לא יודעת מי כאן לא בסדר. הוא גם סידר כמה דברים בבית ובכל זאת לא נוח לי איתו בכלל.

לא נוח לי גם עם עצמי. כל הזמן מסתובבת עם 2 זוגות משקפיים, גם עיקמתי את הרגל מספיק שלא יהיה נוח.