הכל חדש ונוצץ

הם צצים ועולים כמטאורים ונעלמים שוב

כאלה הם חברי הילדות שפוגשים אותם לשניה במקומות לא צפויים

אמש פגשתי את עדנה בפסטיבל הסרטים

עדנה העדינה קראתי לה

שנים לא ראיתיה. אולי 40 שנה

פתאום היא הופיעה מולי

את עדנה - שאלתי

כן ומי את? - ענתה

אני דפנה 

אה נכון עכשיו אני זוכרת. איך זיהית אותי? ככ לא השתניתי?

האמת שלא. לא השתנית. אותם פנים אותו צבע שער.

יש לך אחות בגיל של אחותי. אנחנו אותו דבר שתי בנות. אנחנו למדנו יחד והן למדו יחד

אה, נכון ומה שלום אחותך?

בהתחלה אמרה שהכל בסדר, אחכ סיפרה שההורים נפטרו והן רבות על הדירה שלהם והיא עומדת ריקה שנתיים. אני מחזיקה את הקשר בכח, כך אמרה, לא לקרוע את זה עד הסוף. היא נמצאת בחול אבל אומרת לי מה לעשות כאן. אני רוצה להשכיר את הדירה והיא לא נותנת

גם אני ואחותי לא מסתדרות - אמרתי - הגענו לבית משפט. סיפור.

חבל

כן חבל... ואיפה את גרה? את בחיפה?

לא. אני בקיבוץ בדרום הארץ

וכך המשיכה בדרכה ואני בדרכי...