הכל חדש ונוצץ

טוב. זהו. עבר. נגמר.

עכשיו אין כלום אין חגים אין תירוצים אין ראש השנה אין חוצלארץ

אבל אני יודעת ששום דבר לא יביא שינוי.

לפני 3 שנים זה היה היום הראשון שלאחרי החגים. אולי השני

חשבתי גם אז לשנס מתניים. המתניים שינסו אותי.

וכך 3 שנים אני אחרי אותו אירוע שהביא שינוי גדול בחיי אך לא לטובה.

כנראה שאין סוף לגרוע.

***

ביום ההוא בפסטיבל הסרטים הלכתי לאורך הדוכנים.

לפתע איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי אפיים ארצה.

פעם יכולתי להרים את עצמי ולמנוע נפילה, עכשיו השרירים לא עמדו בזה.

הסתכלתי מהרצפה באנשים שהתגודדו סביבי. מראה די סוריאליסטי לראות אנשים מלמטה

הרגלים שלהם ארוכות יותר הראש קטן יותר ומופנה כלפי.

ביניהם היה איש עם עגלת תינוקת. הוא פשוט דחף את העגלה מתחת לרגל שלי.

קמתי וכל אחד פנה לדרכו

נפצעתי בברכיים ובסנטר והתעקמו לי שמשקפיים

למה לא לקחתי פרטים מהבנאדם שהפיל אותי???

***

לפני 4 שנים הוא נסע לאוסטרליה. איפה הוא היום?