הכל חדש ונוצץ

כואב כואב אבל שוב נכנסים אותם צלילים צורמים אשר ביננו

גם הם כואבים

אני חושבת על הכל בעירבוביה

היא לא התביישה לבוא ולבקש ממני משהו למרות שהיא מתביישת לבוא.

לאחר מכן הם הזמינו אותי לבוא לבקר בשבת והיא תבוא לקחת אותי אך לפתע נזכרה שיש לאחיין שלה יומולדת והיא תבלה איתו

חשבתי על משפט שהיא אמרה לי ולא הוזכר: הוא ילד גדול הוא צריך לעזוב את הבית. ואת עזבת את הבית יקירתי? נדמה לי שכל חייך סובבים סביב המשפחה שלך ואף את הבן שלי הכנסת לשם. ילד שצריך לעזור לאמו החולה מתרחק ממנה. בגללו או בגללך.

אבל אז נדרסה החתולה. במשך יומיים הוא לא דבר אתי. רק בוואטסאפ הצלחתי לדובב אותו. הייתי נותנת לו מנה אך לא היה טעם כשם שלאדם ששכח את בנו במכונית לא נותנים עונש. ממילא הוא נענש בגלל השטויות שלו. הוא שחרר את החתולה. חתולה כמעט עוורת בשעות הערב במקום לא מוכר. איך עושים דבר כזה? ועכשיו מה? מה יהיה? את כל העולם שלהם הם בנו סביב החתולה הזאת. הם שכרו דירה במקום שקט כדי שתוכל להסתובב. ואיך הם טיפלו בה בגדים צעצועים כמו מלכה היא היתה. ועכשיו היא איננה. כך פתאום נעלמה. הוא קבל הודעה ממישהו בחוץ ואסף אותה. זה נורא. 

המשפחה שלה נסעה לבקר שם. אני נתבקשתי לא לבוא כי אין לו סבלנות לארח. 

הו רחובות שלי. כבר לא שלי.

הו ביולוגיה שלי. כבר לא שלי.