הכל חדש ונוצץ

עברו שבועיים מאז המשפט ומצב רוחי מדוכדך.

4 שעות ישבנו שם. חקרו אותי שעתיים חקרו אותה שעתיים

נתתי את מיטב הופעתי. העורכת דין אמרה שהייתי תותחית

אבל כשהגיע הזמן לתת החלטה השופטת לא החליטה כלום. היא מחכה לערעור. אם הוא יתקבל לא תהיה להחלטתה שום תוקף

אז בשביל מה בכלל היה משפט?

זהו שהשופטת אמרה שאין טעם לערוך משפט אבל עורכי דינה(יש לה שניים) התעקשו. 

אולי רצו לדעת מה יהיה שלא יהיו הפתעות ושיוכלו לזכות בערעור.

נורא מפחיד אותי הערעור הזה. אם הוא יתקבל אאלץ להחזיר את הכסף שקבלתי.

אני מסתכלת שוב ושוב במצבי ואני שואלת איך אפשר? האם היא תקבל הכל למרות הפער שבמצבינו? האם השופטים יתנו יד למעשה הנבלה שלה? הרי היא כתבה את הצוואה החדשה והוכחנו את זה. היא כתבה את הסעיף הזה שהיא ככ עומדת עליו, לא אמא שלי ובכל זאת כל הדירות בידיה, היא גם נסעה לגרמניה לזכות בעוד דירות. אני מסתכלת על עצמי ועליה. יש לי בן שעבר תאונה. זה לא איכפת לאף אחד. עברתי אירוע מוחי. זה לא איכפת לאף אחד. והיא ממשיכה לחגוג וממשיכה וממשיכה. עד מתי?

והבן הזה המתקרא חייזרון גם לא איכפת לו ממני.

לפחות סוסון עוד אתי. הוא אפילו מצא עבודה חדשה.