סוף סוף איני מופיעה בערב יום השואה. אה.. איזה הקלה. לא יודעת למה הופעה הפכה לי לנטל. כל שנה הייתי מופיעה. ההופעה הפכה כבר למסורת אך כשהמנצח אמר שהוא מוותר על כמה סופרניות אני הייתי הראשונה להתנדב שהוא יוותר עלי. יש לי המון משימות מקהלה שמתישות אותי.
טוב אז לא אופיע בערב יום השואה. לא נורא. בין כה וכה כל יום הוא יום שואה אז מה זה משנה. בקיץ למשל הייתי בפולין. חצי היה שואה וחצי היה נסיון של הפולנים לכפר עליה. כן. הם נורא מנסים. אולי יותר מידי. הם קיבלו אותנו כמו מלכים. לא ברור לי אם כן למה יצא החוק הפולני הזה. נראה שהם פספסו. הם רוצים להראות שהם לא אשמים. הגרמנים אשמים. זה נכון. אבל החוק הזה הוא ככ מטומטם. כאילו מה אם אגיד שהם אחראים לשואה אשב בכלא? הם רוצים להתנער מהפצע המדמם הזה והשיגו את ההיפך. שישאלו את הגרמנים מה הם עשו כדי שיסלח להם. הגרמנים מתביישים, הנכדים של הפושעים הנאצים תומכי ישראל. גם הפולנים תומכי ישראל אבל הם עשו זאת בצורה ככ פולנית שזה התקבל ההיפך.
חוץ מזה שכל הזמן מדברים על שואה. הרי כל ויכוח פוליטי נגמר בנאציזם. בטח כבר דברתי על זה. זה מתחיל בלעולם לא עוד אבל כא מפרש את זה אחרת. השמאל חושש שאנחנו נתנהג כמו נאצים. הימין חושש שנתנהג כמו יהודונים בקיצור לא ינום ולא יישן. נעשה מסובך הסיפור הזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@