הכל חדש ונוצץ

האסון שפקד את תלמידי המכינה מזכיר לי את אסון הכרמל. ככ מיותר, ככ צפוי ואתה תופס את הראש ושואל איך איך איך? 

איך שלחו פרחי סוהרים להציל אסירים פלסטינים מהשריפה? למה הם נסעו בדרך מסוכנת? למה האוטובוס נעצר והסתובב? איך הוא בכלל הסתובב במקום הצר ההוא? מה בדיוק ניסו לעשות מפקדי המשטרה? לתפוס את האש בידיים? 

ביקרתי שם במקום. חוץ מלספוק ידיים ולומר ככה זה ממש לא היה מה לומר.

אותן שאלות יש לי בקשר לאסון הזה. איך איך איך? איך זה קרה? הרי ידעו שהולכים להיות שטפונות ושטפונות זה מסוכן. אני ישבתי בבית ולא הוצאתי את האף. איך מוציאים ככה טיול? איך מאשרים אותו? איפה היו ההורים? למה התלמידים יצאו? הכל תצרופת של טעויות של כולם שהביאה לתוצאה הטרגית הזאת. 

גם אסון הכרמל וגם האסון הזה שעדיין אין לו שם בכלל לא היו צריכים לקרות. אם לא היו שולחים את האנשים ההם למקום שהם לא היו צריכים להיות בו לא היה קורה כלום. לא בכרמל ולא בנגב. מוות אכזרי ומיותר. כל כך מיותר. אילו רק היו שומעים לתחזית ונשארים בבית. אילו רק היו שומעים שיום לפני זה קבוצת תלמידים סבלה מהיפותרמיה אך חולצה בשלום. חבל כלכך חבל...