שלום לכם קטנים שלי. אני רואה אתכם באים עם אבא לבקר, את בלונדינית קטנה בת 3 עם קוקיות אתה ילדון קטן בן 5 גם כן בלונדיני. נסיכים קטנים שלי. כן אתם שם למטה צוהלים, באים לסבתא, מחכים להפתעות. הכנתי לכם קצת ממתקים. שוקו בונס, בואנו שאתם אוהבים. אני יודעת שאמא לא אוהבת שאני נותנת ממתקים. יש עכשיו התקפה על הסוכר אבל סבתא אכלה המון ממתקים ועדיין אוכלת אז לא יקרה לכם כלום. סבתא תמיד מרשה מה שאמא לא.
אתם יודעים. לא חשבתי בכלל איך קוראים לכם. גם את אמא שלכם קשה לי לדמיין אבל ראיתי את הנסיך ואשתו קייט והילדים הקטנים. כך דמיינתי אתכם אצלי. אני רואה את הנסיך ויליאם עם ילדיו ובדמיוני אני רואה את סוסון שלי עם ילדיו הקטנים; כך תמיד ראיתי אותו משהיה קטן. גם הנסיך עבר תאונת ראש ממש בזמן שסוסון היה בבית חולים. הוא חטף מקל גולף בראש אבל יצא מזה....
כן אני עוד גרה במקום הזה בקומה השלישית ואתם גרים לא רחוק. כל פעם באים לבקר את סבתא, נוסעים לים, הולכים לטייל הייטה כפי שקראנו לזה פעם... וסוסון כזה גבוה וחתיך. איזה בן יש לי. איזה ילדים מתוקים יש לו. כן אתם רבים מי יקבל קודם את הממתקים מי יקבל את השוקו בונס ומי את הבואנו. יש מספיק לכולם...
לא זה לא יקרה. סוסון בעצמו עדיין ילד. נמוך... זה ההבדל בין חלום ומציאות. אצל רבים נכדים זה לא חלום. לרוב חברותי יש היום נכדים. אפילו נינים. לי אין ומסוסון גם לא יהיו.